בג"ץ 6952/05 נג'אר סאלח ג'ראדה נ. משרד הפנים

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה בבקשת העותר מס' 1 (להלן: העותר), תושב רצועת עזה, לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל מכוח נישואיו לעותרת מס' 2 (להלן: העותרת), שהינה אזרחית ישראלית.

עתירה זו הינה שלישית בסדרת עתירות שהגיש העותר באותו עניין.

ביום 2.8.01 הגיש העותר לבית-משפט זה עתירה (בג"ץ 6104/01) (להלן: העתירה הראשונה). העתירה הראשונה עסקה בבקשת העותר לקבלת מעמד קבע בישראל מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית.

בתגובתו לעתירה, טען בא-כוח המשיב, ביום 21.10.01, כי הוחלט שלא להעניק לעותר מעמד בישראל בשל החשש כי הענקת מעמד לעותר עלולה לסכן את שלום הציבור וזאת על-פי המלצת גורמי הביטחון.

ההחלטה התקבלה על בסיס הרשעה של העותר כפעיל בארגון הג'יהאד האסלאמי וכן על בסיס מידע נוסף מאותה העת, לפיו בני משפחתו הקרובה של העותר הם פעילי חמא"ס ואילו בני משפחה אחרים קשורים למנגנונים של הרשות הפלסטינית.

ביום 3.7.02 התקיים בבית-משפט זה דיון בעתירה הראשונה כשבסופה המליץ בית-משפט זה (כבוד השופטים א' מצא, י' טירקל ו-ד' ביניש) לעותרים לחזור בהם מעתירתם ואכן משכו העותרים את עתירתם.

לאחר פחות משלושה שבועות, הגישו העותרים לבית-משפט זה עתירה נוספת (להלן: העתירה השנייה), זהה בסעד המבוקש ודומה מאוד בטענות שהועלו בה לעתירה הראשונה. בנוסף לכך, העלה העותר טענה חדשה, לפיה צפויה לו סכנת חיים אם יוחזר לשטחי הרשות הפלסטינית, מאחר והוא ייחשד בשיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ישראליים. טענה זו הועלתה ללא כל ראיה.

על-מנת שלא להשאיר טענה זו ללא מענה, הוחלט להביא את עניינו של העותר בפני "ועדת מאוימים". עניינו של העותר נבדק ולא נמצאה כל אינדיקציה לטענתו בדבר האיום לחייו. ביום 9.10.02 דחה בית-משפט זה גם את העתירה השנייה.

בחלוף כ- 3 שנים מעת הגשת העתירה השנייה הוגשה העתירה שבפנינו.

בתגובתו לעתירה דנן, טוען בא-כוח המשיב, כי העותר ממשיך לשהות בתחומי מדינת ישראל שלא כדין וזאת לאחר ששתי עתירות שהגיש, אשר במסגרתן ביקש לקבל מעמד בישראל, נדחו על-ידי בית-משפט זה. זאת ועוד, טוען בא-כוח המשיב, בעבר נעשו ניסיונות של משטרת ישראל לאתר את העותר על-מנת להרחיקו מתחומי המדינה, ניסיונות אשר כשלו בגין הימלטותו של העותר. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיב, כי השתלשלות העניינים, כפי שמתוארת בעתירה, מציגה תמונה חלקית ביותר של המסכת העובדתית וכי די בחוסר ניקיון כפיים זה כשלעצמו לדחיית העתירה על הסף.

דין העתירה להידחות על הסף.

מסכימים אנו עם עמדת בא-כוח המשיב, לפיה העותר עתר לבית-משפט זה בחוסר ניקיון כפיים. שכן, העותר שוהה בישראל במשך זמן רב, באופן בלתי חוקי. כמו-כן, לעותר הודע לפני למעלה משלוש שנים, כי בקשתו לאיחוד משפחות סורבה וכי עליו לעזוב את תחומי מדינת ישראל, וזאת לאחר ששתי עתירות שהגיש וביקש במסגרתן לקבל מעמד בישראל, נדחו מטעמים ביטחוניים. לכך יש להוסיף את דברי בא-כוח המשיב, לפיהם גורמי הביטחון מסרו לו, כי הטעמים הביטחוניים אשר עמדו בבסיס ההתנגדות לעתירות הקודמות לא נשתנו.

בנסיבות אלה נראה, כי התנהגותו של העותר מהווה חוסר ניקיון כפיים, המצדיק דחייתה של העתירה על הסף.

עוד יש לציין, כי לאור התיקון שהתקבל בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, הרי שבאפשרות העותרים לפנות למשיב בבקשה מחודשת לאיחוד משפחות, אשר תיבדק בהתאם לנהלים ולקריטריונים הרגילים, במסגרתה תיבחן מחדש, במידת הצורך, גם שאלת קיומה של מניעה ביטחונית בעניינו של העותר. גם מטעם זה העתירה מתייתרת ודינה להידחות.

יפים לעניין זה דברים שנקבעו לאחרונה, ביום 22.8.05, על-ידי בית-משפט זה בבג"ץ 5850/05 עודה מוחמד חמיס נ' משרד הפנים – סניף עפולה (טרם פורסם), בו נקבע כדלקמן:

"גם לגופו של עניין מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי נוכח חקיקת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005, שנכנס לתוקף ביום 1.8.05, בידם של העותרים לפנות למשיבים בבקשה מחודשת לאיחוד משפחות, ואין על כן מקום להיזקק לעתירה".

כך הם פני הדברים אף בענייננו.

מטעמים אלה כולם, דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מחליטים.