בג"ץ 3825/03 כבהא כראם מערוף נ. משרד הפנים חדרה

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 2 (להלן: העותר ) אישור כניסה לישראל וכן כי יינתן לו מעמד בישראל במסגרת הליך של איחוד משפחות.

1.העותרת 1, אזרחית ישראלית, נישאה ביום 20.2.1999 לעותר, אזרח פלשתיני ותושב האזור. מאז נישואיהם גרים העותרים בכפר ברטעה המערבית ולהם שני ילדים. בשנת 1999 הגישו העותרים למשרד הפנים בחדרה בקשה לישיבת קבע עבור העותר אך זו נדחתה ביום 14.9.1999 מטעמים ביטחוניים. בשנת 2002 שבו העותרים ופנו בבקשה למשרד הפנים, אך לטענתם זה סירב לקבל לידיו את הבקשה עקב החלטת הממשלה מיום 12.5.2002 שעניינה מתן מעמד בישראל לתושבי האזור. סמוך למועד הגשת העתירה, באפריל 2003, נתפס העותר והורחק מישראל לאזור. בקשה נוספת אותה הגישו העותרים לאחר הגשת העתירה נדחתה אף היא ביום 22.7.2003, בהתאם להחלטת הממשלה הנזכרת, ואף הודע לעותר, אשר ככל הנראה שב ונכנס לישראל ללא היתר, כי עליו לעזוב את הארץ לאלתר.

2.לטענת העותרים ההחלטה לדחות את בקשתם ולהורות על הרחקתו של העותר מן הארץ מקורה בשיקולים פוליטיים, והיא עומדת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובניגוד לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. העותרים טוענים, כי העותר נכנס לישראל כדין וכי הוא אדם נורמטיבי שכל רצונו לחיות ביחד עם אשתו וילדיו ולפרנסם בכבוד. כסעד ביניים ביקשו העותרים כי המשיב יימנע מהרחקת העותר מן הארץ עד תום ההליכים בעתירה.

בקשת העותרים למתן צו ביניים נדחתה ביום 27.4.2003, בכפוף לכך שתינתן לעותר אפשרות סבירה לשוב ולפנות לבית המשפט במידה והמשיב יבקש להרחיקו מן הארץ. כן הוחלט באותו מועד כי העתירה לגופה תישמע לאחר מתן פסק-הדין בעתירות העקרוניות שהוגשו כנגד החלטת הממשלה מיום 12.5.2002 בעניין בקשות לאחוד משפחות בישראל.

3.ביום 9.1.2006 הגיש המשיב הודעה לפיה נוכח תיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג- 2003 (להלן: החוק ), שנכנס לתוקף ביום 1.8.2005, אין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת ודינה להידחות או להימחק. טוען המשיב, כי בהתאם לתיקון האמור רשאי שר הפנים לאשר בקשה של תושב האזור למתן היתר שהייה בישראל "לגבי תושב האזור שגילו מעל 35 שנים - לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל". בהתבסס על חריג זה, כך נטען, יכול העותר, אשר נולד ביום 21.9.1970, להגיש כעת בקשה מחודשת. משכך ביקשנו לקבל את עמדת העותרים לעניין המשך הדיון בעתירה. בהודעתם מיום 13.3.2006 הודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה מאחר ולדידם לא חל כל שינוי במעמדו של העותר.

4.דין העתירה להימחק. סעיף 2 לחוק קובע כי בתקופת תוקפו לא תוענק לתושב האזור אזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבה בישראל או היתר לשהייה בישראל, אך בתיקון תשס"ה, שנכנס לתוקפו ביום 1.8.2005, נקבעו מספר חריגים להוראה זו אשר בהתקיימם רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו, לאשר בקשה של תושב האזור לקבלת היתר שהייה בישראל. כך נקבע, בין היתר, כי שר הפנים רשאי לאשר בקשה המוגשת על ידי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים, כאשר הטעם לבקשה הוא מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל (סעיף 3(1) לחוק). מן האמור בתגובת המשיב עולה כי על פני הדברים עונה העותר על תנאי החריג הנזכר ועל כן, יש באפשרותו לפנות עתה בבקשה מחודשת לאיחוד משפחות מכוחו של חריג זה. נוכח התפתחויות אלה מן הראוי כי העותרים ימצו הליך זה ואין עוד מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת (ראו והשוו: בג"ץ 5850/05 חמיס נ' משרד הפנים - סניף עפולה (טרם פורסם); בג"ץ 6952/05 ג'ראדה נ' משרד הפנים (טרם פורסם)).

אשר על כן, העתירה נמחקת.