בג"ץ 1375/19 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה שלפנינו הוא ביטול חלק מהחלטת משיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 1.2.2019 במסגרתה הורה, בין היתר, על העברת הדיון בתביעת הגירושין שהגיש משיב 2 (להלן: המשיב ) לפני הרכב אחר בבית הדין הרבני האזורי.

1.

בעניינם של המשיב והעותרת הנשואים זה לזה מתנהלים הליכים משפטיים לפני בית המשפט לענייני משפחה בסוגיות שונות וביניהן סוגיות הקשורות לילדיהם המשותפים וסוגיות ממוניות שונות בקשר, בין היתר, להסכם ממון שנחתם בין השניים. הליכים אלה אינם מעניינה של עתירה זו, ועל כן לא נאריך בהם.

2.

העיקר לענייננו, כי ביום 26.6.2017 הגיש המשיב תביעה לגירושין לפני בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, ולאחר שהתקיים קדם-דיון קבע בית הדין ביום 7.9.2017 כי אין מקום לדון בתביעת הגירושין נוכח העובדה שמתנהלים בין הצדדים דיונים רכושיים והם מתגוררים יחדיו באותה דירה. המשיב הגיש בקשה נוספת ביום 8.2.2018 לדון בתביעת הגירושין שהגיש, ולאחר שהתקיים דיון בה, קבע בית הדין הרבני האזורי ביום 8.5.2018 כי אין מקום לדון בבקשה, לאחר שהתברר שהצדדים עדיין גרים יחדיו, ומתקבל הרושם כי המשיב מנסה "לאכוף את נושא הדירה" שעה שעניינו תלוי ועומד בהליכים משפטיים הנידונים בערכאה אחרת.

3.

על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. בבקשה טען המשיב כי הוא זכאי לכך שיתקיים דיון בתביעת הגירושין שהגיש, דיון אשר אינו מותנה בהפרדת מגורים או בהחלטות שיפוטית כלשהן של בית המשפט לענייני משפחה. ביום 1.2.2019, לאחר שהתקיים דיון בבקשה שהגיש המשיב, התקבל הערעור. בית הדין הרבני הגדול קבע בהחלטתו כי אין לחסום בפני המשיב את האפשרות לקיים דיון בתביעת הגירושין שהגיש. עוד קבע בית הדין כי יש להחזיר את התיק לשם קיום דיון בתביעה לגופה לפני הרכב אחר של בית הדין האזורי, נוכח העובדה שההרכב שדן בבקשה כבר הביע את דעתו באופן ברור ביחס למקרה הנדון.

4.

מכאן לעתירה שלפנינו, בגדרה נטען כי בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו עת הורה הלכה למעשה על פסלות הרכב הדיינים בבית הדין האזורי מבלי שהוגשה בקשת פסלות, מבלי שניתנה הזדמנות לעותרת לטעון את טענותיה בעניין ולבית הדין האזורי להגיב לטענות המשיב. כל זאת, בחריגה מסמכות ובאופן המהווה פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעה שניתנה על ידי בית דין רבני תיעשה בנסיבות חריגות בלבד (בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 5806/17

פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו , פסקה 7 (1.10.2017)), אשר אינן מתקיימות בענייננו.

6.

יתר על כן, תקנה קנ"ג לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג קובעת בקשר לסמכות ערכאת הערעור, כי: "בית הדין רשאי לדחות את הערעור או לקבלו. רשאי הוא לשנות את פסק-הדין, לבטלו, להוציא פסק אחר במקומו, להחזיר את העניין לבית-הדין שדן או לאותו בית-דין בהרכב אחר או לבית-דין אזורי אחר, לשם דיון מחדש או לשם בירור נוסף או לשם קבלת ראיות או להשלמת נימוקי פסק-הדין." [ההדגשה אינה במקור – ד.מ.]. התקנה מאפשרת אפוא לבית הדין הרבני הגדול בשבתו כערכאת ערעור, להעביר את הטיפול להרכב אחר במקום בו הוא סובר כי הערכאה הדיונית לא תיאות לקבל את פסק דינו (וראו: בג"ץ 1416/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים , פסקה 4 (29.5.2016)). בענייננו, בית הדין הרבני הגדול אכן התרשם כי בית הדין האזורי הביע דעתו בקשר לתביעת הגירושין באופן אשר מצדיק להורות על דיון בתביעה לפני הרכב אחר. מכאן אפוא, כי אין מקום לטענת העותרת כי החלטת בית הדין הרבני לוקה בחוסר סמכות.

העתירה נדחית. ומשלא נתבקשה התגובה, אין צו להוצאות.