בג"ץ 1416/03 סרגיי פרידמן נ. משרד הפנים

זוהי עתירה נגד החלטת המשיב שלא ליתן לעותר אזרחות ישראלית מכח חוק השבות, ולגרשו מישראל. בנוסף, מבקש העותר כי נורה על שחרורו מן המשמורת בה הוא מוחזק. העותר, שהינו בן לאב יהודי, פנה בשנת 1999 לנציגות ישראל בקייב בבקשה לקבל מעמד של עולה. בקשה זו נדחתה על רקע עברו הפלילי של העותר. בשנת 2000 נכנס העותר לישראל לאחר שקיבל אשרת תייר. משנכנס לישראל, שב העותר וביקש לקבל מעמד של עולה. לאחר שרואיין, קיבל העותר רישיון לישיבת ביקור מסוג ב'1 לתקופה של חצי שנה. העותר פנה בבקשה להאריך את אשרת השהייה, אולם מכיוון שלא היה ברשותו אף מסמך נסיעה המזהה אותו, בקשתו לא טופלה, ואשרת השהייה לא הוארכה. במהלך שהותו בישראל, הורשע העותר בפלילים ונגזר עליו עונש מאסר בפועל. העותר סיים לרצות את תקופת מאסרו ביום 6.1.2003. במועד זה הוצא נגדו צו הרחקה, ומאז העותר מוחזק במשמורת. העותר מבקש מבית משפט זה להורות למשיב להעניק לו אזרחות ישראלית ולהימנע מלגרשו מהארץ, וכן להורות על שחרורו מן המשמורת.

באשר לעתירה נגד ההחלטה לסרב להעניק לעותר אזרחות, הרי שעל פי ההודעה מטעם המשיבה, בקשת העותר תובא בקרוב לעיונו של שר הפנים, שיכריע האם אין במתן מעמד לעותר בישראל כדי לסכן את שלום הציבור (על פי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, תש"י-1950). אשר על כן, העתירה מוקדמת, ודינה להידחות.

באשר לבקשת העותר להורות על שחרורו ממשמורת, הרי שעל פי סעיף 13יב לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות בדבר החזקת שוהה שלא כדין במשמורת, נתונה לבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. הסמכות לדון בערעור על החלטות בית הדין מצויה בידי בית משפט לעניינים מנהליים, כפי שנקבע בסעיף 10 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. לפיכך, לעותר סעד חלופי בעניין זה, ודין העתירה להידחות.