בג"ץ 1422-24 בג"ץ 1422-24

השופטת י' וילנר:

1.בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נבטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (הרשמת הבכירה ר' אוחיון) בת"ע 19940-06-23 מיום 12.12.2023, שבמסגרתה ניתן צו איסור דיספוזיציה בנכס מקרקעין (להלן, בהתאמה: הצו ו-הנכס); ולחלופין, כי נורה על החרגת העותרת מהצו. העותרת טוענת, כי הצו פוגע בזכויותיה על-פי הסכם קומבינציה שנערך עמה בקשר לנכס; וכי היא לא צורפה להליך בבית המשפט לענייני משפחה, חרף ידיעתם של הצדדים לו על עניינה האמור בנכס.

2.דין העתירה להידחות על-הסף.

3.כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על הכרעות שיפוטיות שנתנו הערכאות המוסמכות, ואין לאפשר את עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה (ראו, למשל: בג"ץ 7717/23 הראל נ' בז'ה, פס' 3 (26.10.2023); בג"ץ 8060/23 בר נ' ביהמ"ש השלום בתל אביב, פס' 2 (25.12.2023)). כמו כן, הלכה היא עמנו, כי בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום שבו עומד לרשות העותר סעד חלופי (ראו, מני רבים: בג"ץ 5602/21 סיאם נ' משטרת ישראל, פס' 6 (27.10.2021)). במקרה שלפנינו, עומד לרשות העותרת סעד חלופי בדמות נקיטת הליך ערעורי מתאים על ההחלטה הנ"ל בפני הערכאה המוסמכת. העובדה כי העותרת לא הייתה צד להליך בבית המשפט לענייני משפחה, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן נפסק זה מכבר כי זכות הערעור עשויה להיות נתונה אף למי שלא היה בעל-דין בהליך שהתנהל בפני הערכאה הדיונית, כל עוד "שנתקיים בעניינו הליך אשר הכריע בדבר זכותו 'ההופלדיאנית'" (בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 670, 695 (1991); ההדגשות הוספו; וכן ראו: ע"א 2830/23 מזאריב נ' מזאריב, פס' 13, וההפניות שם (21.1.2024); בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית-משפט השלום בחדרה השופט עמירם שרון, פ"ד נב(3) 721, 730-729 (1998)). זאת, בכפוף לכך שיוכיח כי קיים טעם טוב שבגינו לא הצטרף מלכתחילה להליך הנדון, וכי "לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין" (בש"א 7240/15 יצחקי נ' ארז, פס' 8 (9.2.2016)).

4.העתירה נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.