בג"ץ 7717-23 בג"ץ 7717-23

השופט ח' כבוב:

1.ככל שניתן להבין, עניינה של העתירה, שנכתבה באופן שאינו נהיר לשון המעטה, בבקשת העותרת כי נורה על ביטול החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בע"א 69217-05-23 (כבוד השופט, בכובעו כרשם, י' שקד); והחלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"ר 27801-06-23 (כבוד השופט, סג"נ, ש' שוחט). בקיצור נמרץ – ההליך בע"ר 27801-06-23 נסוב על החלטת השופט שקד למחוק את ערעורה של העותרת, לאחר שזו לא שילמה אגרה וערבון, חרף החלטתו מיום 08.06.2023 שדחתה את בקשתה לפטור מתשלומים אלה. בפרט, מתמקדת העתירה בהחלטת השופט שקד מיום 22.06.2023, במסגרתה הוחלט כי רק אם יתקבל הערעור שהגישה העותרת, 'יוחיה' ההליך, והיא תוכל להגיש מסמכים נוספים המבססים את בקשתה לפטור מתשלום אגרה וערבון.

2.דין העתירה להידחות על הסף.

3.תפקידו וסמכויותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מוגדרים בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה. בתוך כך, סעיף 15(ד)(3) שולל במפורש מתן צווים נגד "בתי משפט שחוק זה דן בהם", היינו – בתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון עצמו. אשר לסמכותו הכללית של בית המשפט הגבוה לצדק, לדון "בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר" לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד, הלכה ישנה נושנה היא, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי משפט אחרים, למעט מקרים של חריגה מסמכות, במובן הצר, היינו חריגה מסמכות פונקציונלית, כאשר בית המשפט מילא תפקיד שלא הוטל עליו בחוק, ואף זאת אך בהעדר סעד חלופי (בג"ץ 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, פ"ד י"ב 1668, 1674-1673 (1958)); חריג נוסף שנקבע זה מכבר, הוא, כאשר מדובר במקרים קיצוניים של שרירות "בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 703-702 (1987)).

העתירה שבכותרת לא מכוונת נגד מעשה המהווה חריגה מסמכות עניינית-פונקציונלית, ואין בנמצא החלטה שהיא בתחום שהוא מינהלי טהור, לא כל שכן החלטה שרירותית בתחום זה.

4.אשר על כן העתירה נדחית. לפני ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.