בג"ץ 1543/05 קנטרה נמורי נ. שר הפנים

השופטת ד' ביניש:

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרים כי המשיבים יתנו טעם מדוע לא יבוטלו צווי המשמורת וההרחקה שהוצאו נגדם ומדוע לא יורחקו למדינה אחרת בה לא תישקף סכנה לחייהם. עוד ביקשו העותרים כי המשיבים יתנו טעם מדוע לא ישוחררו בתנאים עד להסדרת הרחקתם למדינה כאמור. כן ביקשו העותרים צו ביניים שיורה על מניעת הרחקתם למדינה בה קיימת סכנה לחייהם וכי יאסר על הרחקתם בטרם ישמיעו טענותיהם בפני המשיבה 4. לצד סעדים אלה, הנוגעים לענייניהם הפרטניים של העותרים, התבקשו מספר סעדים הנוגעים לאופן הטיפול בבקשות מקלט בישראל. העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה כי כל החלטה בבקשה של מבקש מקלט תתקבל על ידי המשיבים 1 ו-4 ולא על ידי נציבות האו"ם לפליטים. כן התבקש בית המשפט להורות למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא ייקבעו נוהלים וקריטריונים לקבלת החלטות על ידי המשיבה 4. במסגרת נוהלים אלה ביקשו העותרים כי יתאפשר למבקש המקלט להופיע בפני המשיבה 4 וכי החלטותיה של המשיבה 4 יהיו ניתנות לערעור או לביקורת. עוד ביקשו העותרים צו ביניים אשר יורה למשיבים ליתן מספר מדויק של השוהים הבלתי חוקיים המצויים במשמורת מעל 60 יום ואינם משתפים פעולה עם הרחקתם מן הארץ וכן מספר מדויק של אלו המשתפים פעולה עם הרחקתם, אך עדין לא ניתן להרחיקם.

בשל חשיבות הנושאים המועלים בעתירה ובשל אי בהירותה, ביקשנו את תגובת המשיבים. בתגובתם מיום 10.7.05 העלו המשיבים שורה ארוכה של טעמים לדחיית העתירה על הסף. כמו כן דחו המשיבים את טענות העותרים לגופו של עניין. בתוך כך הדגישו המשיבים, בין היתר, כי הסמכות להחליט האם להימנע מהרחקת אדם הטוען כי מוצאו מ"מדינת משבר" כמו גם הסמכות ליתן מעמד של פליט למבקש מקלט המצוי בתחומי המדינה אכן נתונה כיום באופן בלעדי לשר הפנים, אשר נעזר בנציבות האו"ם לפליטים, בהיותה גוף מקצועי ובעל מומחיות בתחום זה.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. באופן הגשת העתירה נפלו פגמים רבים שאינם ניתנים לתיקון. ראשית, צורפו בעתירה מספר עותרים שכל אחד עניינו שונה ודי בטעם זה, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (לא פורסם); בג"ץ 5866/01 עמאד נ' משרד הפנים (לא פורסם)). מעבר לכך, עניינם של העותרים 1, 3 ו-4 נדון כבר בבית המשפט לענינים מינהליים בעתירות שהוגשו טרם להגשתה של עתירה זו. כך, בעניינם של העותרים 1 ו-4 ניתנו פסקי דין בהם הורה בית המשפט לענינים מינהליים על שחרורם ממשמורת בתנאים. על פי תגובת המשיבים, העותר 4 שוחרר ממשמורת והעותר 1 טרם עמד בתנאים שנקבעו בפסק הדין בעניינו. העותר 1 לפי הנטען אף אינו משתף פעולה, ובנסיבות הענין לא ניתן לממש את הרחקתו עקב כך. בעניינו של העותר 3 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה לא יורחק מישראל כל עוד תלויה ועומדת עתירה זו ובמקביל תוגש בשמו בקשה למשרד הפנים להסדרת מעמדו. על פי הסכמת הצדדים, נשמרה זכותו של בא-כוח העותר 3 להגיש עתירה נוספת לבית המשפט לענינים מינהליים אם תידחה עתירתו זו והוא לא יורחק מישראל לפחות 3 ימים מיום מתן פסק דיננו זה, כדי לאפשר לו את הגשת העתירה כאמור. בנסיבות אלה, אין מקום שעניינם הפרטני של העותרים יבורר בפני בית משפט זה. זאת ועוד, ככל שהעתירה נוגעת לעותר 2, הרי שזו ממילא התייתרה בעקבות הרחקתו בהסכמה למאלי. אשר לטענותיהם העקרוניות של העותרים בדבר הנוהל להסדרת הטיפול במבקשי מקלט, הרי שלא ניתן לבררן במסגרת עתירה זו, בין היתר משום שהן כרוכות בטענות הפרטניות אליהן לא מצאנו להידרש מן הטעמים אשר הובאו לעיל.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.