בג"ץ 5866/01 זיתון עמאד נ. משרד הפנים, הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין מז'

שאושרה בערר בבית משפט זה. בגין אירועים אלה החליט משרד הפנים כי אין מקום בשלב זה לאפשר את כניסת אשתו של עותר 2 לארץ. לטענת המדינה, החלטה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משרד הפנים ולפיה, כאשר בן הזוג המקומי נתון במעצר או במאסר, או שהוא עתיד להיות במאסר ממושך, ההגיון העומד מאחורי איחוד המשפחות אינו מתקיים, ולכן במצבים אלה, בדרך כלל, אין מתירים כניסת בן הזוג הזר לישראל.

נכונה טענת המדינה שדין העתירה להידחות על הסף מחמת צירופם של שני עניינים נפרדים בעתירה אחת. במקרה דנן, גם אם הבקשות של שני העותרים בעלות אופי דומה, הרי מדובר בשני עותרים שונים שעניינם הוא נפרד, ולכן היה עליהם להגיש עתירות נפרדות. (ראו: בג"ץ 452/99 עלי פרא נ' שר המשטרה

(טרם פורסם)). למעלה מן הנדרש נוסיף, כי על פני הדברים נראה כי דין העתירה להדחות גם לגופה. כאמור, עתירתו של העותר 1 התייתרה, כיוון שהמשיב נעתר לבקשתו. אשר לעותר 2, הרי שעל רקע מדיניות משרד הפנים שלא להעניק אשרת כניסה לבן זוג של תושב ישראל כל עוד הוא נתון במעצר או במאסר, כשאין ניתן לממש את איחוד התא המשפחתי, נראית החלטתו שלא להעתר לבקשה בשלב זה, כסבירה ומידתית ואיננו רואים מקום להתערב בה. בכך אין כמובן כדי למנוע מן העותר 2 לחדש פנייתו, ואם יהיה צורך בכך, לפנות לבית משפט זה עם שינוי הנסיבות בעניינו.

אשר על כן, העתירה נדחית.