רע"ב 5493/06 עמנואל פלד נ. שרות בתי הסוהר

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב מספר עתירות אסיר, אשר שלוש מהן נוגעות לענייננו: עתירה אחת, בה ביקש להגדיל את סכום הפיצוי אותו הסכים המשיב לשלם בגין בקבוק בושם שנלקח מן המבקש. עתירה שנייה, בה ביקש להורות למשיב לאכוף איסור עישון ברכבי הליווי של המשיב ובתאי המעצר בבתי המשפט. עתירה שלישית, בה הלין כנגד סירוב המשיב להתיר לו להכניס חומר פורנוגרפי לבית הסוהר. בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד) בכל אחת משלוש העתירות.

בפתח הדברים ייאמר, כי צודק המשיב בטענתו כי היה צורך להגיש בקשה נפרדת לרשות ערעור בגין כל אחת מהעתירות. בית משפט זה כבר קבע בעבר, כי בפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק או לבית המשפט לעניינים מינהליים אין לכלול במסגרת עתירה אחת עניינים העולים מפרשות עובדתיות שונות (ראו למשל, בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (לא פורסם); בג"ץ 5866/01 עמאד נ' משרד הפנים, הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין (לא פורסם); בר"מ 6125/05 Berhaunu Negash Adere נ' משרד הפנים (לא פורסם)). דברים אלו יפים גם לעניין הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירת אסיר. כאשר מדובר בעתירות אסיר אשר עוסקות בעובדות שונות, יש להשיג על ההחלטות בהן על דרך הגשת בקשות נפרדות לרשות ערעור. עם זאת, מטעם שיובהר להלן ראיתי שלא למחוק את העתירה על הסף מטעם זה בלבד והעדפתי להתייחס לבקשה כאילו מדובר בכמה בקשות שהוגשו בנפרד. נפתח בבקשה בנוגע לעתירה הראשונה.

2.

עניין הפיצוי על בקבוק הבושם הובא תחילה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בעתירת אסיר קודמת שהגיש המבקש (עע"א 1293/05). בית המשפט (כבוד השופט א' טל) מחק את העתירה, לאחר שבא כוח המשיב הודיע שהתשלום בגין בקבוק הבושם נמצא בהליכי אישור. בית המשפט קבע, כי אם לא יועבר התשלום יהיה רשאי המבקש לבקש חידוש הדיון בעתירה. לאחר מכן, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, מאחר וסבר שהפיצוי שהוצע לו על ידי המשיב, 355 ש"ח, הינו נמוך מידי. התביעה נדחתה. המבקש הגיש שוב עתירת אסיר, היא העתירה נשוא הבקשה דנא, בה ביקש כי ייקבע שהפיצוי הנאות הינו 540 ש"ח. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי שאלת הפיצוי אינה עניין לעתירת אסיר ועל המבקש היה להשיג על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בדרך הקבועה בחוק. כנגד החלטה זו, בין השאר, מופנית הבקשה שבפניי.

דין הבקשה לעניין זה להידחות. לא זו בלבד שאין הבקשה מעוררת שאלה משפטית שראוי להעניק בגינה רשות ערעור (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), אלא היא גם מופרכת על פניה. משניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ומשלא הוגשה עליו בקשת רשות ערעור כקבוע בחוק (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), הפך פסק הדין לחלוט ואין אחריו ולא כלום.

3.

בעתירה השנייה – אכיפת איסור העישון – התקיימו מספר דיונים והמשיב דיווח על מאמציו בנושא. בסופו של יום קיבל בית המשפט את העתירה לגבי רכבי הליווי והורה למשיב לאכוף את איסור העישון בהם. בנוגע לתאי המעצר קבע בית המשפט, כי העותר צודק בעתירתו אולם בעניין זה כרוכים אילוצים תקציביים ומערכתיים אשר יש להתחשב בהם. על כן נקבע כי מן הראוי, בשלב זה, להתחיל בבדיקת האפשרות ליצור הפרדה בתאי המעצר בין מעשנים ללא מעשנים. נדחתה בקשת העותר להורות למשיב, כבר עתה, להפרידו מיתר השוהים בתאי המעצר שבבתי המשפט. כנגד החלטת בית המשפט מופנית בקשת רשות הערעור. המשיב, בתגובתו, מציין כי לא ברור על איזה חלק מההחלטה מנסה המבקש להשיג. עוד מציין המשיב, כי לאחר שניתנה החלטה זו הגיש המבקש עתירות אסיר נוספות באותו עניין אשר נדחו. המשיב מוסיף ומתאר את הצעדים הננקטים על ידי הרשויות הרלוונטיות לאכיפת איסור העישון ברכבי הליווי ולהוספת תאי מעצר ושיפור רמת תחזוקתם, כדי להקל על בעיית ההפרדה בין מעשנים ללא מעשנים.

מעיון בבקשה נראה, כי המבקש משיג על ההחלטה הפרטנית בעניינו שלא להפרידו מיתר העצורים. ככל שמעוניין המבקש להשיג על החלק ה"כללי" בהחלטה, אין לדבר ביטוי מפורש, ודאי שלא מנומק. משכך, נתייחס רק להחלטה של בית משפט קמא, כי אין מקום להיענות לבקשתו של המבקש להפרידו מן השוהים בתאי המעצר בבתי המשפט. גם בעניין זה דין הבקשה להידחות. אין מדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית וכבר מסיבה זו ראוי לדחותה. גם לגופה, אין מקום להיעתר לבקשה. בעיית העישון בתאי המעצר מצריכה התייחסות מערכתית כוללת וסוגיה זו נבחנת כעת על ידי הגורמים המתאימים. אין הצדקה, בשלב זה, להבחין בין עניינו של המבקש לשאלה הכללית.

4.

העתירה השלישית עסקה בבקשתו של המבקש להכניס חומר פורנוגרפי לתוך כותלי בית הסוהר. העתירה נדחתה על ידי בית משפט קמא, אשר סבר כי עמדת המשיב שלא לאשר הכנסת חומר מסוג זה לבית הסוהר היא סבירה וראויה. בבקשת הרשות לערער נטען, כי עמדת המשיב פוגעת בזכויותיו החוקתיות של המבקש. המשיב, בתגובתו, מתייחס לנושא בהרחבה, תוך ניתוח המצב המשפטי בארץ ובמדינות אחרות. נראה לי, כי הבקשה, ככל שהיא נוגעת לעניין, יש בה פן עקרוני שעל כן מן הראוי שתישמע בפני הרכב. כאמור, ניתן היה לדחות את בקשת רשות הערעור כולה בשל כך שהיא כורכת יחדיו עניינים עובדתיים שונים ולהורות למבקש להגיש בקשה חדשה. אולם במקרה דנא, בשל העובדה כי המשיב הגיב כבר בהרחבה לגופו של עניין, יהיה בכך משום סירבול דיוני מיותר.

על כן, הבקשה, ככל שהיא נוגעת להשגה על עע"א 2003/05, תידון בפני הרכב.