רע"ב 9076/16 רע"ב 9076/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט א' משניות ) מיום 8.11.2016 בעת"א 19893-08-16 אשר דחה את בקשת המבקש כי יושב לו מכשי ר D.V.D

שהיה ברשותו.

1.המבקש הוא אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר עולם החל מיום 17.12.1993 בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות של גרימת מוות בכוונה, ניסיון רצח, החזקת נשק והשלכת בקבוקי תבערה וכיום הוא שוהה באגף השמור שבבית הסוהר אשל. בתחילת שנת 2013 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 34685-10-12) (להלן: העתירה הראשונה ) ובד בבד עם הגשת עתירה זו הגיש אסיר בטחוני נוסף עתירה דומה. עניינן של העתירות היה בהחלטת המשיב להחרים מכשירי D.V.D

שהיו בשימושם של המבקש והעותר הנוסף מאחר שלפי הוראות שב"ס נאסרה על אסירים בטחוניים החזקת מכשירי D.V.D . בפסק דינו מיום 2.4.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהמבקש והעותר האחר רכשו כדין במרכז המכר שבאגף השמור מכשיר D.V.D שעבר תהליך עיקור ושימש אותם זמן רב, ומאחר ששניהם אסירים בטחוניים אשר שוהים באגף השמור בו בעבר לא היתה הפרדה בין אסירים בטחוניים לאסירים פליליים, התפתחה אצלם ציפייה סבירה כי המכשיר ישמש אותם. אי לכך קבע בית המשפט המחוזי כי מכשיר ה- D . V . D יושב למבקש ולעותר האחר, וכך היה.

2.בחודש ספטמבר 2014 הגיש המבקש בקשה להחלפת חמישה דיסקים במסגרת ביקור משפחתי. בקשתו נענתה בחיוב ולאחר הביקור נערך אצלו חיפוש בו נמצא כי אחד הדיסקים הכיל חומר פורנוגרפי. נרשם לו דו"ח משמעת ובדיון משמעתי שנערך ביום 7.10.2014 הוא הודה במיוחס לו. במהלך חודש מרץ 2015 נתפס ברשות המבקש בפעם השנייה דיסק המכיל חומר פורנוגרפי והוא עמד שוב לדין משמעתי. מאחר שנמצא כי המבקש שב וניצל לרעה את הפריבילגיה שניתנה לו להחזקת מכשיר ה- D.V.D

והשתמש בחפצים האסורים בהחזקה, נערך למבקש ראיון בו נמסר לו כי הוחלט לקחת ממנו את מכשיר ה- D.V.D . המבקש פנה למפקד המחוז ביום 22.4.2015 בבקשה להחזרת המכשיר והביע חרטה על מעשיו, אך בקשתו נדחתה. בעקבות דחיית הבקשה הגיש המבקש עוד באותו היום עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 38114-04-15) (להלן: העתירה השנייה ) בה עתר להשבת מכשיר ה- D.V.D וטען כי החלטת המשיב מנוגדת לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה. ביום 19.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה השנייה וציין כי הותר למבקש להחזיק את מכשיר ה- D.V.D בנסיבות הייחודיות שפורטו בעתירה הראשונה אך משהמבקש החזיק פעמיים בדיסקים המכילים תכנים אסורים בצפייה בניגוד להוראות שב"ס, כעולה מהודאותיו בהליך המשמעתי, אין הוא יכול עוד להיאחז בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ולא נפל כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיב. המבקש לא ביקש לערער על ההחלטה בעתירה השנייה, אך ביום 8.8.2016 הגיש עתירה נוספת בעת"א 19893-08-16 (להלן: העתירה השלישית ) בה טען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בעתירה השנייה מפני שהוא עומד בניגוד לפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה וכן מאחר שלא ניתנה לו הזדמנות להסביר את עצמו. ביום 8.11.2016 התקיים דיון בעתירה השלישית בפני בית המשפט המחוזי בו נדחתה עתירת המבקש ונקבע כי המבקש מוגדר כאסיר בטחוני וכלל איננו רשאי להחזיק מכשיר D.V.D

וכן כי האישור שניתן לו בעבר היה אישור חריג שהיה כפוף לתנאים ומשהפר המבקש את התנאים נשללה זכותו להחזקת המכשיר. כמו כן נקבע כי בעקבות פסק-הדין בעתירה השנייה קם מעשה בית דין.

3.בבקשתו מיום 23.11.2016 טוען המבקש כי הוא לא החזיק תכנים פורנוגרפיים וכן כי על אותו מעשה (מוכחש) העניש אותו מנהל בית הסוהר פעמיים – פעם אחת בדו"ח משמעת ובשלילת ביקורים ופעם שנייה לאחר כשבועיים בכך שמכשיר ה- D.V.D נלקח ממנו . כמו כן טוען המבקש כי בניגוד לאמור בפסק הדין בעתירה השלישית לא נקבעו כל תנאים בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה וממילא אין לייחס לו את הפרתם. יתר על כן, המבקש סבור כי פסקי הדין שניתנו בעתירה השנייה והשלישית סותרים את פסק הדין בעתירה הראשונה והוא מציין כי פסק הדין בעתירה הראשונה התייחס להיותו אסיר בטחוני באגף השמור, ומשלא חל כל שינוי נסיבות בעניין זה, יש להשיב לו את מכשיר ה- D.V.D .

4.המשיב טוען מנגד כי על הבקשה להידחות על הסף מכיוון שלא מתעוררת במקרה דנן שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. לשיטת המשיב סיבה נוספת לדחיית הבקשה על הסף היא מעשה בית דין שחל בעניינו של המבקש שכן אותן טענות ואותם נימוקים עלו בעתירה השנייה ונדחו לגופם. המבקש בחר שלא להגיש על כך בקשת רשות ערעור ומשכך פסק הדין שניתן בעתירה השנייה הפך לחלוט. המשיב מוסיף וטוען כי על בקשת רשות הערעור להידחות לגופה מכיוון שההיתר שניתן למבקש בעתירה הראשונה להחזיק מכשיר D.V.D

כפוף להוראות שב"ס אך המבקש ניצל לרעה את הפריבילגיה שניתנה לו בהקשר זה והחזיק בחומר פורנוגרפי המיועד לצפייה במכשיר ה- ,D.V.D בניגוד לאיסור הקבוע בפקודת נציבות בתי הסוהר 04.50.00 (להלן: פקודה

04.50.00). עוד טוען המשיב כי המבקש נתפס פעמיים כשברשותו חומר פורנוגרפי ולכן ניטל ממנו המכשיר ולגישת המשיב מדובר בהחלטה סבירה שאושרה בפסקי הדין שניתנו בעתירות השנייה והשלישית. המשיב מדגיש כי מכשיר ה- D.V.D

נלקח מן המבקש בשל התנהלותו שלו ועל כן, אין עוד מקום לטענה הנסמכת על אינטרס הציפייה, אשר בשלו ניתן לו ההיתר להחזיק את מכשיר ה- D.V.D בעתירה הראשונה.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה מושרשת היטב היא כי רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (רע"ב 5398/15 לוי נ' מדינת ישראל , בפסקה 5 (17.8.2015); רע"ב 2755/16

סטל נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 (13.11.2016)). אין זה המקרה שבפנינו ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

יתר על כן, המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעתירה השנייה, אשר בינתיים הפך לחלוט (תקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980) והוא לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק הידרשות מחודשת לעתירתו. משכך בדין דחה בית המשפט המחוזי את העתירה השלישית מחמת מעשה בית דין (רע"ב 7497/16 מולדובסקי נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 4 (26.1.2017)).

6.למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אף לגופם של דברים דין העתירה להידחות. ככלל, נאסר על אסיר להחזיק חפצים אישיים, למעט אלו המנויים בסעיפים 37(א)(1)-(3) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 ובנספח א' לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.33.00, בו מפורטים הפריטים המותרים להחזקה ברשות אסירים פליליים ובטחוניים. החזקת מכשיר D.V.D מותרת לאסיר פלילי בלבד, אך בהתאם לפסק-הדין בעתירה הראשונה ומן הטעמים שפורטו שם הותרה למבקש החזקת מכשיר D.V.D

למרות היותו אסיר בטחוני. ברי, עם זאת, כי החזקת המכשיר כפופה להוראות שב"ס ובהינתן העובדה שהמבקש הודה בהחזקת חומר פורנוגרפי המיועד לצפייה במכשיר ה- D.V.D

בשני מועדים שונים בניגוד לאיסור הקבוע בסעיף 2(ג) לפקודה 04.50.00, החלטת המשיב על נטילת מכשיר ה- D.V.D

מן המבקש היא החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה (בעניין חוקתיות האיסור האמור ראו: רע"ב 5493/06 פלד נ' שירות בתי הסוהר (12.10.2010)).

הבקשה נדחית.