פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
156/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
העותר
:
מושב
נוה ימין - ארגון פועלים להתיישבות
שיתופית
נגד
המשיבים
:
1.
שר הפנים
2. הוועדה המקומית לתכנון
ולבניה
3.
חברת החשמל לישראל
4. מרכז השלטון המקומי
בישראל
עתירה
למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: ג' באייר
תשס"ב (15.4.02)
בשם
העותר
:
עו"ד ד' ליברטי
בשם
המשיב
1:
עו"ד א' קורן
בשם
המשיבה 2: עו"ד ש' ולדמן
בשם
המשיבה 3: אין הופעה
בשם
המשיב 4: עו"ד נ' בן אריה
החלטה
השופט א' מצא:
תכנית מתאר ארצית לתחנות כוח ורשת חשמל ארצית (להלן: התכנית ) פורסמה למתן תוקף ביום 27.1.94. ביום 15.12.98 פנה העותר למשיב 1 (להלן: המשיב ) בבקשה שיאריך לו את המועד להגשת תביעת פיצויים, בהתאם לסעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה (להלן: החוק ), בגין פגיעה שלטענתו נגרמה לחלקות מקרקעין שבבעלותו, עקב אישורה של התכנית. בהחלטתו מיום 20.6.99 דחה המשיב את הבקשה, מחמת היעדר הסבר סביר לשיהוי הרב שבהגשתה. ביום 3.11.99 נדחה עררו של העותר על ההחלטה. בעתירה שלפנינו מבוקש צו-על-תנאי אשר יורה למשיב להאריך, בשישה חודשים לפחות, את המועד שיעמוד לרשותו להגשת תביעתו לפיצויים.
בהתאם לחוק, כנוסחו במועד פרסומה של התכנית, הנפגע מתכנית רשאי היה להגיש תביעה לפי סעיף 197 תוך שנה אחת מיום אישורה של התכנית. על העותר היה, אפוא, להגיש את תביעתו לפיצויים עד ליום 27.1.95. ואולם תיקון 43 לחוק, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.1.96, האריך את המועד החוקי להגשת תביעה, כאמור, משנה אחת לשלוש שנים. העותר טוען, כי לתיקון המאריך את המועד החוקי להגשת התביעה יש תחולה רטרוספקטיווית; משמע כי המועד שעמד לרשותו להגשת תביעתו הסתיים ביום 27.1.97. ממועד זה ועד למועד שבו הגיש את בקשתו להארכת המועד להגשת התביעה חלפו, לשיטתו, כשנתיים; ועל רקע הנחה זו ביקש לקבוע, כי שיהוי באורך זה לא הצדיק את דחיית בקשתו בשל שיהוי בלתי סביר בהגשתה.
כידוע, בהיעדר הוראה מפורשת המחילה דבר חקיקה באופן רטרוספקטיווי, חזקה עליו כי הוא חל אך ממועד חקיקתו ואילך. כשלעצמי, הריני נכון להניח שקיימים טעמים העשויים, לכאורה, לתמוך בסתירת החזקה ביחס להוראתו המתוקנת של סעיף 197(ב). ואולם ההכרעה בשאלה זו אינה נדרשת בענייננו, שכן, אף לשיטתו של העותר, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של כשנתיים, ובנסיבות העניין נראה כי גם באיחור זה די היה כדי להצדיק את דחיית בקשתו להארכת מועד. בדחיית הבקשה מחמת שיהוי לא נפל, אפוא, פגם העשוי להצדיק את התערבות בית המשפט.
ואולם בפי העותר הייתה טענה נוספת והיא, כי שני מושבים שכנים - שדי-חמד וחגור - שאף הם השתהו בהגשת תביעותיהם לפיצויים בגין פגיעתה של התכנית, זכו להארכת מועד להגשת התביעות. על רקע זה נטען בעתירה כי דחיית בקשתו של העותר, בעוד שבקשותיהם של שני מושבים שכנים נענו, מפלה את העותר לרעה. טענה זו ראויה, לדעתנו, להתברר.
אשר על כן ניתן בזה צו-על-תנאי נגד המשיב, המוגבל לעניין טענת האפליה בלבד. תצהיר התשובה יוגש תוך 45 ימים.
ניתנה היום, כ"ד באייר תשס"ב
(6.5.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט