בג"ץ 1636/09 ועד ההקדשות (האשכנזי מירון) נ. בית הדין הרבני האיזורי צפת

השופטת א' חיות:

העתירה שבפנינו עניינה טענת העותרים לפיה המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי בצפת, אינו מוסמך לדון בכל העניין הנוגע להם והקשור להקדש השותף לבעלות ולניהול אתר קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון (להלן: קבר רשב"י ).

1.

סוגיית ניהולו של קבר רשב"י נדונה מזה מספר שנים בבית המשפט המחוזי בנצרת. בשנת 2005 קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות לדון בסוגיית ההקדש בקבר הרשב"י אינה מוקנית לו אלא לבית הדין הרבני, אך ביום 17.10.2006 קיבל בית המשפט העליון ערעור שהגישו היועץ המשפטי לממשלה ורשם ההקדשות על פסק הדין (החלקי) וקבע כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בנושא זה (ראו ע"א 11593/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון (לא פורסם, 17.10.2006)). במסגרת התובענות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בנצרת הגישה המדינה בקשה למתן סעד זמני לפיו ייקבע הסדר ביניים לגבי אופן ניהולו של קבר הרשב"י. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וביום 14.5.2008 קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על החלטה זו והורה על הקמת ועדה אשר תהיה מוסמכת להחליט בכל עניין הנוגע לניהול קבר הרשב"י (להלן: הוועדה ) (ראו רע"א 10029/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת ומירון (טרם פורסם, 14.5.2008)).

2.

העותר 1 הינו אחד מתוך ארבעה הקדשים החברים בוועדה, והעותרים 2 ו-3 הם נאמנים הפועלים במסגרת ההקדש העותר 1. ביום 2.2.2009 נתן בית הדין הרבני האזורי בצפת (להלן: בית הדין ) החלטה, "במסגרת בירור בקשות הקשורות לאפוטרופוסים מטעם ועד ההקדשות האשכנזי", לפיה העותרים 2 ו-3 וכן הרב מרדכי ליכטנשטיין מוזמנים לדיון בפניו על מנת לדווח לו "על פעולותיהם כאפוטרופוסים בשנה האחרונה". העותרים 2 ו-3 פנו לבית הדין בבקשה לבטל את הזימון לדיון בין היתר נוכח פסק דינו של בית משפט זה שקבע כי הסמכות לדון בסוגיית ניהול קבר הרשב"י נתונה לבית המשפט המחוזי, אך בית הדין דחה את הבקשה וזימן את העותרים 2 ו-3 לדיון נוסף בפניו. העותרים פנו לבית הדין בבקשה לדחות את הדיון ושבו וטענו כי הוא אינו מוסמך לדון בעניין אך "מתוך כבוד לבית [ה]דין" דיווחו לו על הפעולות האחרונות שביצעו. בית הדין דחה את מועד הדיון, קבע כי על העותרים להתייצב אישית בפניו והוסיף כי שאלת הסמכות תידון במועד קרוב. לאחר שהעותרים הודיעו לבית הדין כי הם מפטרים את בא-כוחם וביקשו 14 ימים נוספים על מנת להסדיר את ייצוגם, קבע בית הדין ביום 16.2.2009 כי דרך התנהלותם אינה מקובלת עליו וכי ככל שלא יופיעו בפניו עוד באותו השבוע "יינתן פסק דין לביטול כהונתם כאפוטרופוסים".

3.

מכאן העתירה שבפנינו, בה טוענים העותרים כי החלטותיו של בית הדין בעניינם

ניתנו בהעדר סמכות נוכח פסק דינו של בית משפט זה בע"א 11593/05, ועל כן הן בטלות. העותרים אף מפנים להחלטה שניתנה על-ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 15.11.2006 ולפיה הוא סירב לעסוק בתיק בעניין הקדש קבר הרשב"י בשל חוסר סמכות. העותרים מוסיפים וטוענים כי בית הדין לא היה מוסמך ליזום הליך מטעמו ללא בקשה כלשהי של צד להליך, והם אף טוענים כי התנהלותו של בית הדין נגועה בחוסר סבירות קיצונית מן הטעם שנקבעו על-ידו לוחות זמנים צפופים תוך דרישה להתייצבותם האישית. לטענת העותרים זימונם לדיון בטווח זמנים כה קצר אינו אלא אמצעי "להשגת מטרה אחרת העומדת לעיני בית הדין והמונעת ככל הנראה ע"י גורמים שונים המבקשים להשפיע על ניהול קבר הרשב"י" והם סבורים כי ברקע הדברים ניצב מינויו של העותר 4 על-ידי העותר 1 כנציגו בוועדה. העותרים מציינים כי כאנשי דת והלכה הם מעדיפים להתדיין בפני ערכאה רבנית דתית בכל הנוגע לניהולם של מקומות קדושים, אך הם מחויבים לנהוג כאמור בפסק הדין בע"א 11593/05 ולהתדיין בפני בית המשפט המחוזי. על כן מבקשים העותרים כי ייקבע שבית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בכל עניין הנוגע להם ואשר קשור להקדש השותף לניהול קבר הרשב"י וכן כי יינתן צו ביניים לפיו בית הדין יימנע מלנקוט כל פעולה וליתן כל החלטה בנושא זה.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. בקשתם של העותרים היא כי לאחר שמיעת המשיבים בית משפט זה "ישוב ויאשרר" את פסק דינו בע"א 11593/05. ברי כי לא קיימת פרוצדורה כזו בדין וככל שהעותרים מלינים על החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי בצפת, עליהם לפעול בדרכים הקבועות לכך בדין ולפנות בהליך מתאים אל בית הדין הרבני הגדול בפניו יוכלו לשטוח את כל טענותיהם בעניין זה, לרבות הטענה בדבר העדר סמכות. פנייה לבית-משפט זה לא תוכל לשמש תחליף לנקיטתו של ההליך המשפטי המתאים

כאמור, ועל כן אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה (ראו והשוו: בג"ץ 9887/05 פלונית נ' כבוד בית הדין הרבני האזורי בירושלים (לא פורסם, 23.10.2005); בג"ץ 575/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי נתניה , פיסקה 9 (טרם פורסם, 2.5.2007); בג"ץ 970/08 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (טרם פורסם, 3.3.2008)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.