בג"ץ 1657/21 טאהא זידאן נ. המרכז לגביית קנסות ,אגרות והוצאות

השופט נ' הנדל:

1.

העתירה מופנית כלפי החלטת המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בה התקבלה רק בחלקה בקשת העותר "לביטול פיגורים ופריסת החוב" (להלן: החלטת המרכז ).

דא עקא, בהתאם לתקנה 18 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996, " חייב שניתנה בעניינו החלטה לפי סעיפים 5ב ו-5ג לחוק או לפי תקנה 17, רשאי להשיג עליה לפני מנהל רשות האכיפה והגבייה או מי שהוא הסמיך לכך", בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה. למרות זאת – ועל אף שזכות ההשגה הובאה לידיעת העותר בשולי החלטת המרכז, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת שצורפה לעתירה – אין בעתירה, או בתיעוד שצורף לה, כל התייחסות למיצוי מסלול זה. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי ההליכים המינהליים שעמדו לעותר, עובר להגשת העתירה.

אשר לראש הנוסף של העתירה – "להורות על ביטול פקודת המאסר ו/או לחילופין להורות על המרה לעבודות שירות" – על פני הדברים, נראה שאף הוא נשען על ההשגות לגבי פריסת החוב, כך שעניין מיצוי ההליכים רלוונטי גם לגביו. לעומת זאת, ככל שמדובר בהשגה עצמאית על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין (ת"פ 61797-10-15; השופט ע' עיילבוני. החלטה מיום 31.12.2020), דינה להידחות בהיעדר עילת התערבות. הלכה היא כי " בית-משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות שניתנו במסגרת סמכותן כדין של הערכאות השיפוטיות " (בג"ץ 4785/10 גבאי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע , פסקה 4 (8.7.2010)), והעתירה אינה מצביעה על "שרירות קיצונית או חריגה מסמכות" העשויות להצדיק סטייה מכלל זה (בג"ץ 2599/18 פינצי נ' שרת המשפטים , פסקה 6 (31.7.2018)).

2.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.