בג"ץ 1713/99 שי שבתאי לנדאו נ. פרקליטת מחוז ת''א

בפני בקשה לפטור מאגרה.

1.הבקשה מתייחסת לעתירה המכוונת כנגד פרקליטת מחוז תל-אביב. בעתירתו מפרט המבקש שורת מעשי עוול שנגרמו לו, לטענתו, על ידי גורמים מגורמים שונים: עורכי דין פרטיים, שופטים, פרקליטים מפרקליטות המדינה. לטענתו מסרבת המשיבה לחקור את טענותיו וכתוצאה מכך נגרמים לו נזקים כספיים או פיזיים. עוד מלין המבקש על ששני הליכים אזרחיים שהגיש אינם מתנהלים לשביעות רצונו. במסגרת בקשתו לפטור מאגרה טוען המבקש, כי עקב המעשים והמחדלים המתוארים בעתירתו נושל מכל נכסיו והפך חסר בית וחסר רכוש.

2.דין הבקשה להידחות. תנאי למתן פטור מאגרה הוא שההליך נשוא בקשת הפטור יגלה עילה (תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח1987-). תנאי זה אינו מתקיים בעתירה כאן. העתירה כאן אינה ממוקדת, לא ניתן להבין ממנה מהו הסעד האפקטיבי הנתבע, מה לסעד זה ולמשיבה, מהם הצעדים שנקט המבקש עד כה בטרם פנה לבית משפט זה והאם בכך מיצה אמצעים אלה. ככל שטענות העותר מתייחסות להליכים אזרחיים המתנהלים בערכאות שונות, אך מובן הוא, כי דרך העתירה אינה הדרך הולמת לתקיפת הליכים אלה. זאת ועוד, עתירות קודמת (בג"ץ 2591/97, בג"ץ 2581/98, בג"ץ 3160/99), הדומות, על פניהן, לעתירות כאן נדחו על הסף. ואף בכך יש להעיד על היעדר עילה.

מטעמים אלה, הבקשה לפטור מאגרה נדחית.