בג"ץ 1716/12 נאאל סלהב נ. מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

לטענת העותר, במסמכי שירות בתי הסוהר צויין במהלך 15 השנים הראשונות למאסרו כי החל את ריצוי עונשו ביום 28.9.1993, הוא מועד מעצרו. לטענתו, גורמים בשירות בתי הסוהר שינו את הרישום וציינו שמועד ריצוי מאסרו החל ביום גזר דינו – 7.7.1994. לטענתו, נגרם לו עוול בכך שהוּדע לו רק כעבור 15 שנה שתקופת מאסרו תמנה מיום גזר הדין. מכאן מבקש העותר להורות שתחילת ריצוי מאסרו תיקבע ביום מעצרו.

2.

לטענת המשיב דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש],

התשל"ב – 1971 קובע כי אסיר רשאי להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו". אף נפסק לא אחת כי עתירה הנוגעת לאופן חישוב תקופת המאסר כמוה כעניין הנוגע למאסר המצוי בסמכות בית המשפט המחוזי.

3.

אכן, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי. עסקינן בעתירה הנוגעת למאסרו או מעצרו של אסיר, כפי שנקבע בסעיף 62 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש],

התשל"ב – 1971. כך נפסק בעניין אופיר סויסה :

"מנוסחו של סעיף 62א(א) לפקודה עולה, כי אסיר רשאי להגיש עתירת אסיר ביחס לכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו. ממילא, בדונו בעתירת אסיר מוסמך בית המשפט המחוזי להיזקק לכל עניין כאמור ולהכריע בו. מרבית העתירות המוגשות על ידי אסירים נוגעות לתנאי מאסרם. במקרה דנא אין העתירה מתייחסת לתנאי מאסרו של המשיב. תחת זאת, עוסקת היא בשאלה האם מחייב הדין את ניכוי התקופה בה שהה המשיב במעצר בחו"ל, מתקופת המאסר אשר נגזרה עליו בישראל. במלים אחרות, העתירה נוגעת לאופן החישוב הנכון של אורך תקופת המאסר. ברי, כי סוגיה זו באה בגדר עניין הנוגע למאסר, ועל כן מוסמכת הייתה הערכאה הדיונית להיזקק לעתירה (רע"ב 4865/04 מדינת ישראל נ' אופיר סויסה (28.6.05) וכן ראו רע"ב 4017/08 נעים אליהו נ' שרות בתי הסוהר ואח' (09.09.2008) ובג"ץ 423/10 טל יגרמן נ' מדינת ישראל (30.6.2010), פסקה 7 לחוות דעתו של הנשיא א' גרוניס )".

בענייננו, הייתי מוסיף כי טענות העותר אף מתאימות יותר לדיון במסגרת עתירת אסיר, שכן עיקר טענותיו מופנות כלפי גורמים בשירות בתי הסוהר, שלטענתו, שינו את אופן חישוב ימי מאסרו.

4.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.