בג"ץ 1744/97סרוסי יעקב נ. מדינת ישראל

1.יעקב סרוסי (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם) בשימוש במרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיפים 220(5) ו224-א' לפקודת מס הכנסה. הוא נידון לשבעה חודשי מאסר בפועל, חמישה-עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח (ת.פ. 6987/94). המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל חומרת העונש. המדינה ערערה על קולת העונש. ערעורם של שני הצדדים נדחה (ע"פ 1825/96, ע"פ 1680/96 על ידי כבוד השופטים: ד. בר-אופיר, מ. רובינשטיין ו-ש. טימן). מכאן בקשת רשות ערעור זו.

2.טענות המבקש בפנינו הן בעיקרן אלו: האחת , כי טעה בית המשפט בקביעתו כי העבירות נעברו במזיד, בכוונה להתחמק ממס; השניה , כי הסדר המבקש עם פקיד השומה מלמד כי "ההכנסות החייבות יקבעו בגובה המס ששולם על ידי ניכוי במקור...". אם כן, מההסדר עולה, כי אין - ולא היה - חוב מס לפקיד השומה; השלישית , כי לא הוכחו יסודות העבירה. לא הוכח קיומו של חוסר בתשלום המס; לבסוף , כי מאז פסק הדין בערעור חלה החמרה נוספת במצבו הבריאותי. מחלתו הינה דום נשימתי הכרוכה בסכנת חיים. לפיכך, יש להקל בעונשו.

3.דין הבקשה להידחות. הסדר המבקש עם פקיד השומה הינו - כלשונו - "לפנים משורת הדין". אין בהסדר כל ראיה לאי חבותו בפלילים. אשר לטענות המבקש ביחס להכרעת הדין, לא מצאנו בהן ממש. נותר עניין העונש. בעניין זה קבע בית המשפט שלערעור -

"אלמלא נכרת הסדר זה לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית משפט השלום, נוטים היינו להחמיר בעונש שהוטל על המערער, שכן הערכאה הראשונה הקלה עימו מעבר למידה הראויה. אולם לנוכח ההסדר האמור, ומחלתו הקשה של המערער, החלטנו שלא להתערב בעונש, ואנו מדגישים כי החלטתנו זו נובעת מהנסיבות המיוחדות לעניין זה".

אין מקום להתערבותנו. חזקה על שירות בתי הסוהר שיתנו את הטיפול הרפואי ההולם למבקש. שירות בתי הסוהר מצווה על כך. הבקשה אינה עומדת איפוא במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. ממילא בטל אף צו עיכוב ההליכים הארעי שניתן בתיק זה. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א', 4.5.97, עד השעה 10:00, במזכירות המחלקה הפלילית של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.