בג"ץ 1748/06 ראש עיריית דאהריה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

הנשיא א' ברק:

עניינן של שלוש העתירות שבפנינו, שהוגשו בפברואר ובמרץ 2006, הוא בהקמתו של מעקה ביטחון לאורך כביש 60 וכביש 317 באיזור דרום הר חברון. מדובר במעקה בטון בגובה של כ-80 ס"מ המוקם לאורך הכבישים האמורים, בסמוך לשוליהם. במקומות בהם נחצים הכבישים על-ידי דרכים אחרות, נותרים פתחים במעקה הביטחון אשר אמורים לאפשר תנועה חופשית של כלי רכב חוצים. בסך הכל ייקבעו במעקה הביטחון 13 פתחים במקומות בהם קיימים צירי תנועה החוצים את הכבישים 60 ו-317. תנועה רגלית של בני אדם אינה מוגבלת על-ידי המעקה.

טענתם המרכזית של העותרים היא שהקמת מעקה הביטחון תוביל לפגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה ובמרקם החיים של התושבים הפלסטינים באיזור. עמדת המשיבים היא שהמעקה נועד לתכלית ביטחונית חיונית. שני הכבישים האמורים מובילים אל יישובים ישראליים המצויים מעברה ה"פלסטיני" של גדר הביטחון באיזור ובהם טנא, כרמל, סוסיה, שמעה, ומעון. מעקה הביטחון יאפשר לכוחות הביטחון שליטה טובה יותר על תנועתם של כלי רכב בכבישים האמורים, ובכך יאפשר הגנה על חייהם ועל ביטחונם של הנוסעים בהם.

עם הגשת העתירות ביקשו העותרים צו ביניים שימנע את ביצוע העבודות להקמת מעקה הביטחון עד להכרעה בעתירה לגופה. דחינו (ביום 18.6.2006) את הבקשה. בהחלטתנו עמדנו על הצורך הביטחוני החיוני העומד בבסיס הקמת המעקה. קבענו כי בהתחשב בהיקף הפגיעה הצפויה מהעבודות להקמת הגדר, שהינו קטן יחסית, ובכך שאין מדובר בצעדים בלתי הפיכים, לא שוכנענו שניזקם המיידי של העותרים מביצוע העבודות עולה על הסיכון הכרוך בעיכוב הקמת המעקה.

כעת מונחת לפנינו בקשה נוספת מטעם העותרים למתן צו ביניים. בקשה זו הוגשה לאחר שהמשיבים חסמו (ביום 13.7.2006) את הפתח במעקה הביטחון שאיפשר תנועת כלי רכב בין העיר יטא לבין הכפר א-תוואנה ויישובים נוספים. לטענת העותרים, חסימה זו מנוגדת להתחייבויות המשיבים. היא נעשתה למרות שהמשיבים הבהירו כי מעקה הביטחון לא יפגע בחופש התנועה של התושבים המקומיים על צירי התנועה הקיימים, וכי התנועה דרך הפתחים במעקה הביטחון תתאפשר באופן חופשי. חסימת הכביש המוביל ליטא פוגעת קשות במרקם חייהם של תושבי הכפרים הסמוכים. היא מקשה את הגישה למרכזי השירותים, ומייקרת באופן ניכר את עלויותיהם של מצרכים חיוניים כגון מים ומזון לבעלי החיים.

המשיבים שבים ומבהירים כי ככלל, לא יוצבו שערים או חסימות בפתחים אשר במעקה הביטחון, והתנועה דרכם תתאפשר באופן חופשי. אולם, הסדר זה כפוף לשינויים בהתקיימן של נסיבות ביטחוניות מיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות אשר כאלה מתקיימות בימים אלה. בעקבות ההסלמה הקשה במצב הביטחוני, אירועי הטרור והחטיפה באיזור רצועת עזה, הלחימה המתנהלת באזור הצפון, וההתרעות השונות על כוונתם של פעילי טרור לבצע פיגועים באזור יהודה ושומרון, ובכלל זה בגזרת הר חברון, הוחלט להחמיר את הסדרי הביטחון בנקודות התורפה הביטחוניות באיזור. הפתח המצוי בסמוך ליישוב מעון, דרכו עובר ציר התנועה המוביל לעיר יטא, מהווה נקודת תורפה שכזו. קיים חשש ממשי לביצוע פיגוע ירי מרכב במקום, שלאחריו יוכל המפגע להימלט הנסיעה לכיוון יטא. לאור זאת, הוחלט על חסימת הפתח באזור באופן זמני. החלופה של הצבת נקודת בידוק מאויישת אף היא איננה אפשרית בשל הנסיבות הביטחוניות המיוחדות, וזאת בשל מחסור בכוח אדם. חסימה זו תוסר מיד כשהמצב הביטחוני יאפשר זאת. המשיבים עומדים על כך שהחסימה אינה מונעת מעבר אנשים ושל בהמות משא. כמו כן, מעבר כלי רכב אפשרי דרך צומת זיף הנמצא מצפון לפתח שנחסם, במרחק של כעשרה קילומטר. אמנם, יש בכך כדי להכביד על חופש התנועה, אך מדובר בהכבדה מוצדקת ומידתית בנסיבות העניין.

שמענו (ביום 27.7.2006) את טענות הצדדים ועיינו בהודעותיהם המשלימות. כמו כן הופיע בפנינו סא"ל ניר סולומון, סגן מפקד החטיבה המרחבית יהודה, האחראי על הסדרי הביטחון באיזור. הוא הדגיש כי חסימת הפתח מתחייבת הן משום ריבוי ההתרעות והחשש להסלמה ביטחונית באיזור, והן משום הפניית כוחות רבים מאזור יהודה ושומרון לאזורי הלחימה בעזה ובצפון, ולפיכך צמצום הפעילות הביטחונית באזור נשוא העתירה. בנסיבות אלה, שוכנענו כי אין מקום להיעתר לבקשה. המשיבים הבהירו כי חסימת הפתח הינה בגדר היוצא מן הכלל, המתחייב באופן זמני נוכח ההחמרה המשמעותית במצב הביטחוני. החסימה מונעת מעברם של כלי רכב בלבד, ואין היא מונעת מעברם של אנשים ושל בהמות משא. עד כמה שהפתחים דרכם יכולות בהמות המשא לעבור צרים מדי, הם יורחבו. אמנם, הנוסעים בכלי רכב ייאלצו לנסוע מרחק רב יותר. אך אין לומר שהכבדה זו, ובמיוחד בהתחשב באופייה הזמני, הינה בלתי מידתית בנסיבות העניין. לפיכך, הבקשה למתן צו ביניים נדחית. העותרים יוכלו לשוב ולפנות לבית משפט אם יסברו שהשתנות הנסיבות מצדיקה זאת.