בג"ץ 1806-23 בג"ץ 1806-23

השופטת י' וילנר:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבות להימנע מהריסת בית מגוריו (להלן: הבינוי), עד למיצוי ההליכים שבהם נקט בוועדה המקומית ולתכנון ולבניה מצפה אפק, לשם קבלת היתר בנייה בדיעבד. ברקע הדברים, פסק דין שניתן בת"א (שלום פ"ת) 28569-10-14 מיום 18.1.2017, שבמסגרתו ניתן, בין היתר, צו עשה המורה לעותר להרוס את הבינוי (להלן: פסק הדין).

2.עיון בעתירה מלמד כי לאחר מתן פסק הדין, המדינה הסכימה לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה לתקופה מסוימת, כדי לאפשר לעותר לפעול להכשרת הבינוי. משלא הוסדר העניין תוך המועד שנקבע, פעלה המדינה לחידוש הליכי ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין. ככל שניתן להבין מהעתירה, ביום 5.1.2023 ניתנה החלטה של רשם ההוצאה לפועל, שלפיה אם חפץ העותר בדחייה נוספת של מועד ביצוע פסק הדין, עליו לפנות "לערכאה המשפטית הרלוונטית". ביום 2.2.2023 הורתה רשמת ההוצאה לפועל כי הריסת הבינוי תתבצע ביום 15.3.2023.

בהמשך לכך הוגשה העתירה שלפנינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת תשובה.

ראשית, העותר לא פירש בעתירתו מהי ההחלטה הנתקפת במסגרתה. כך, לא ברור אם העותר מבקש להשיג על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 5.1.2023 (אשר לא צורפה לעתירה), בנוגע לצורך לפנות "לערכאה המשפטית הרלוונטית", לשם דחייה נוספת של מועד ביצוע פסק הדין; או אם העתירה מכוונת נגד החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 2.2.2023 בנוגע למועד שנקבע להריסת הבינוי.

4.בין כך ובין כך, כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של רשמי ההוצאה לפועל; והדרך לערער עליהן קבועה בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו גם בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (13.3.2006); בג"ץ 1783/20 שאמס נ' רשות האכיפה והגבייה (6.8.2020)).

ככל שהעותר סבור כי לא נפל פגם באלו מהחלטות רשמי ההוצאה לפועל, והוא מבקש אך להורות על דחיית ביצוע צו ההריסה לתקופה נוספת, עליו לנקוט בהליך המתאים – היינו, הגשת בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה לבית המשפט שנתן את פסק הדין.

5.העתירה נדחית אפוא על-הסף.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.