בג"ץ 1783/20 עמאד שאמס נ. רשות האכיפה והגבייה

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה זו מכוונת נגד נוהלי המשיבות - רשות האכיפה והגבייה והנהלת בתי המשפט - בנוגע לעיקולים המוטלים בתיקי הוצאה לפועל נגד חייבים להם נכסים המחוזקים בידי הנהלת בתי המשפט. לטענת העותר זוכים, והוא בכללם, לא מקבלים את חלקם הנכון בעיקולים כאמור בשל התנהלות המשיבות.

2.

ביום 4.7.2018 פתח העותר תיק בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא נגד מר קאסם קאדמאני (להלן: החייב ), וביום 11.11.2018 הגיש העותר בקשה להטלת עיקול צד ג' בתיק ההוצאה לפועל, בין היתר, על כספי החייב המוחזקים בידי הנהלת בתי המשפט. בהמשך לכך, במהלך השנים 2020-2018, הוגשו בהוצאה לפועל בקשות שונות מטעם העותר למימוש הכספים המגיעים לו, וכן נעשו פניות לרשות האכיפה והגבייה וללשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט בהן העלה טענות על אופן חלוקת הכספים בין הזוכים השונים, להן ניתן מענה מפורט ומנומק על ידי גורמים אלה.

3.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כאמור, כי יתוקנו נוהלי המשיבות בכל הנוגע לעיקולים המוטלים בתיקי הוצאה לפועל נגד חייבים להם נכסים המחוזקים בידי הנהלת בתי המשפט, כך שזוכים יקבלו את חלקם הנכון בעיקולים אלו. בתגובתן לעתירה טענו המשיבות כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי - ככל שעניינה

באופן חלוקת הכספים בהליך הפרטני לו היה העותר צד; ועקב אי מיצוי הליכים - בכל הנוגע לסעד המבוקש של תיקון הנוהלים, שכן פניותיו למשיבות עסקו בעניינו הקונקרטי.

4.

לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבות ובחומר שצורף לאלה, הגענו למסקנה כי הדין עם המשיבות, ויש לדחות את העתירה על הסף.

5.

באשר לעניינו הפרטני של המבקש, כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא ייזקק לעתירה מקום שבידי העותר סעד חלופי אפקטיבי העומד לו על פי דין, ואין הוא דן בעתירה כל עוד לא מיצה העותר סעד זה -

"סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת ... בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין... חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי אך באותם מקרים בהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים בהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית משפט זה כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , פסקה 11 (18.1.2006)).

בנסיבות המקרה דנן, עמד לעותר סעד של הגשת בקשה לרשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 5.9.2019, לפי סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ובמסגרת זו לשטוח את טענותיו. משכך, אין מקום לפניה לבית משפט זה, על אף שבינתיים חלף המועד להגשת הליך זה (בג״ץ 7756/17 אור

נ׳ היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (20.2.2018)). לצד דברים אלה, רשמנו לפנינו את הודעת רשות האכיפה והגבייה כי איננה מתנגדת להגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור כאמור.

6.

באשר לטענות העותר במישור הכללי של נוהלי המשיבות, אותן הוא מביא, לטענתו, כעותר ציבורי - דינן להידחות על הסף שכן העותר לא מיצה את ההליכים בענין זה מול המשיבות, תוך מתן שהות מספקת לבחון את טענותיו ולתקן את הטעון תיקון, ככל שאכן יימצא טעם מבורר לעשות כן (בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 10 (11.4.2007) , ורבים זולתו).

עיון בנספחי העתירה ובתגובת המשיבות מעלה כי הפניות מצד העותר לא התייחסו לטענות העקרוניות הנטענות בעתירה, אלא לעניינו הפרטני. משכך, אין כל מקום שבית-משפט זה יידרש לטענות המועלות בעתירה, משהעותר לא טרח כאמור להעלותן בפני הרשויות הנוגעות בדבר ולקבל את התייחסותן עובר להגשת העתירה.

7.

אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.