בג"ץ 1844-24 בג"ץ 1844-24

השופטת ר' רונן:

1.ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר – אשר איננו מיוצג – מבקש להלין על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט מ' בורשטין) ביום 27.3.2023 בתפ"מ 41499-01-23, בו התקבלה תביעה לפינוי הדירה בה מתגורר העותר (להלן: הדירה). בפסק הדין נקבע כי בהסכם השכירות שנחתם בין העותר לבעלי הדירה הוסכם שלא ייעשו שינויים בדירה שלא בהסכמה מראש ובכתב, וכי הפרה של סעיף זה תחשב הפרה יסודית. בית המשפט קבע כי מהראיות והעדויות שהוצגו בפניו עולה כי העותר הפר הסכמות אלה, ועל כן קמה לתובעים עילת פינוי. משכך, התקבלה התביעה ונקבע כי על העותר לפנות את הדירה לא יאוחר מיום 16.4.2023.

ערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) נדחה ביום 14.8.2023 (ע"א 2331-04-23). בפסק הדין קבע בית המשפט כי פסק הדין נושא הערעור מתבסס בעיקרו על הודאת בעל דין מצד העותר עצמו ממנה עולה כי הוא הפר את הסכם השכירות בכך שבנה ללא הסכמה בכתב, ובניגוד להוראתו המפורשת של ההסכם. על כן, נקבע כי על העותר לפנות את הדירה בתוך 14 יום.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים נדחתה על ידי השופט י' כשר ביום 11.9.2023, משלא נמצא כי מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי קיים חשש לעיוות דין (רע"א 6839/23). בהחלטה צוין כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן בהתבסס על קביעות עובדתיות מובהקות שניתנו לאחר שבית המשפט בחן את חומר הראיות שלפניו ושמע עדויות; וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". עוד צוין, למעלה מן הצורך, כי גם בחינת הדברים לגופם מעלה כי לא נפלה טעות בקביעות בית משפט השלום. באשר לטענות שהועלו בדבר תיקון פרוטוקול הדיון והתנהלות המותב בבית משפט השלום – נקבע כי אלה הועלו ללא ביסוס ולכן אין מקום להידרש להן. מכל מקום, נקבע כי לא נגרם למבקשים כל עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

2.בעתירה דנן מבקש העותר כי נתערב בהחלטות אלה ונורה על עיכוב ביצוע פינוי הדירה. ככל שניתן להבין, מעלה העותר טענות מטענות שונות ביחס להתנהלות השופטים השונים אשר טיפלו בעניינו.

3.להשלמת התמונה יצוין כי מהנספחים שצורפו לעתירה עולה כי ביום 30.11.2023 נפתח נגד העותר הליך הוצאה לפועל למימוש פסק הדין המורה על פינוי הדירה. באזהרה שנשלחה לעותר צוין כי עליו לפנות את הדירה בתוך 20 יום, וכי ככל שלא יעשה כן ניתן יהיה לפנותו בכוח. כן צוין כי ניתן יהיה לבצע את הפינוי בכל יום החל מיום 4.3.2024 ועד ליום 17.3.2024.

4.דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, ובפרט כאשר מדובר על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים. זאת, למעט במקרים יוצאי דופן שבהם מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורש העניין, או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור (ראו: בג"ץ 8987/23 עיזבון המנוח סעאידה ז"ל נ' הרשות השופטת, פסקה 4 וההפניות שם (25.12.2023)).

במקרה דנן לא הוצג כל טעם המצדיק סטייה מכלל זה. העותר מעלה טענות חמורות בדבר התנהלות פסולה של חלק מהשופטים שטיפלו בעניינו. ואולם, מעבר לעובדה שטענות אלה הועלו ללא כל בסיס של ממש, הן כבר נבחנו ונדחו על ידי בית משפט זה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה, וכן על ידי בית המשפט המחוזי בדונו בערעור. אין בפי העותר כל טענה המצדיקה התערבות בקביעותיהם.

מעבר לכך, לא למותר לציין גם כי התנהלות העותר לוקה בשיהוי של ממש. כך, על אף שהחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור ניתנה כבר ביום 11.9.2023, והליכי פינוי הדירה נפתחו כבר ביום 30.11.2023 – רק ביום 4.3.2024, הוא המועד אשר החל ממנו נקבע כי ניתן לפנות את העותר מדירתו, "נזכר" העותר להגיש את העתירה הנוכחית שבכותרתה נכתב "דחוף – דחוף – דחוף גובל בפיקוח נפש" ולבקש את עיכוב ביצוע הפינוי. התנהלות זו של העותר, אשר לא ניתן לה כל הסבר, מחזקת אף היא את המסקנה כי יש לדחות את העתירה.

5.אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשו תגובות, ולפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.