בג"ץ 8987-23 בג"ץ 8987-23

בתיק בג"ץ 8987/23

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 8987/23

לפני:

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופטת ר' רונן

העותרים:

1.עיזבון המנוח מוחסן מחמוד סעאידה ז"ל

2.עיזבון המנוח עבד(עיד) מוחסן סעאידה ז"ל

3.עו"ד סעאידה האשם

4.לילה עבד סעאידה

5.מונא עבד סעאידה

6.דינה עבד סעאידה

7.כמאל עבד סעאידה

8.נואעם עבד סעאידה

9.הישאם עבד סעאידה

נ ג ד

המשיבים:

1. הרשות השופטת

2.הרשות המחוקקת - כנסת ישראל

3.הרשות המבצעת-ממשלת ישראל

4.היעוץ המשפטי לממשלה

5. מבקר המדינה

6.מנהל מקרקעי ישראל

7. רשות הפיתוח

8.לשכת עורכי הדין בישראל-יו"ר ראש הלשכה

9.עיזבון המנוח עואד מוחסן כחילי סעאידה ז"ל

10.חאתם עואד כחילי סעאידה

11.תאופיק עואד סעאידה

12.עדנאן עואד כחילי סעאידה

13.חאלד עואד סעאידה

14.מאהר עואד כחילי סעאידה

15.ג'מיל עואד כחילי סעאידה

16.עיזבון המנוח חוסאם סעאידה באמצעות היורשת סמירה סעא

17.עיזבון המנוחה אמנה סעאידה

18.עיזבון המנוח פרחאן מוחסן כחילי סעאידה

19.ראתבה כחילי- בת זוגו

20.כאיד פרחאן כחילי סעאידה

21.פאטמה פרחאן סעאידה

22.מוחמד פרחאן סעאידה

23.חמדה פרחאן סעאידה

24.מחמוד פרחאן סעאידה

25.אחמד פרחאן סעאידה

26.גמילה פרחאן אטרש/כחילי

27.אברהים פרחאן כחילי סעאידה

28.עבד פרחאן כחילי סעאידה

29.סאלח פרחאן סעאידה

30.פהמי פרחאן סעאידה

31.פרחה פרחאן כחילי סעאידה

32.חוסין פרחאן סעאידה

33.עלי פרחאן סעאידה

34.עיזבון המנוחה פרחה מוחסן סעאידה

35.עלי חוסין כחילי סעאידה

36.עיזבון המנוח עזיז עבד סעאיד

37.מוחסן עבד סעאידה

38.דלאל עבד סעאידה

39.תמאם עבד סעאידה

40.אמל עבד סעאידה

41.יוסף עבד סעאידה

42.בדיעה עבד סעאידה

43.באסל עבד סעאידה

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד האשם סעאידה

פסק-דין

השופטת ר' רונן:

העתירה שלפנינו מופנית נגד פסק-דינו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (השופטים ד' ברק-ארז, ג' כנפי-שטייניץ, ח' כבוב) בע"א 3919/22 מיום 15.6.2023, שדחה את הערעור שהגישו העותרים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.5.2023 בת"א 60650-01-19; וכן על החלטות מימים 11.7.2023 ו-21.8.2023 באותו הליך, אשר דחו את בקשת העותרים להנמקת פסק הדין.

1.בתמצית יצוין כי כנגד העותרים הוגשה תביעה על-ידי המשיבים 17-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינה במחלוקת הנוגעת לזכויות הצדדים במספר מגרשים ביישוב אום אל ג'נם. בעיקרו של דבר טענו המשיבים 17-11 כי יש לרשום את הזכויות במגרשים על שמם מכוח הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר. במסגרת ההליך העלו העותרים, בין היתר, טענות לדחיית התובענה על הסף בשל מעשה בית-דין, התיישנות ושיהוי בהגשת התובענה. כמו כן, העותרים טענו שיש להצהיר על בטלות הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר עליהם הסתמכו המשיבים 17-11 בשל שורת פגמים.

בהחלטה מיום 23.2.2020 דחה בית משפט קמא את הטענה למעשה בית-דין וקבע שאין גם מקום לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות, שכן טענה זו מצריכה המשך בירור ושמיעה. ביום 10.5.2022 ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את התביעה והורה על רישום החלקות נושא ההליך על שם המשיבים 11-17, תוך שהטענות שהעלו העותרים נדחו.

2.העותרים הגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 3919/22). הערעור נדון ביום 14.6.2023. ביום 15.6.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט אשר דחה את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019 (להלן: התקנות) תוך שנקבע כי "הערעור היה עובדתי בהיבטים מרכזיים שלו, ולא השתכנענו כי יש עילה להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית".

על החלטה זו הגישו העותרים שתי בקשות להנמקת פסק הדין אשר נדחו בהחלטות מימים 11.7.2023 ו-21.8.23. בית המשפט הבהיר כי פסק הדין ניתן מכוח תקנה 148(ב) לתקנות ואין לכן צורך להידרש לנימוקים בנוסף על האמור בו. בנוסף, העותר הגיש בקשה לדיון נוסף אשר נדחתה גם היא ביום 4.7.2023 (דנ"א 4816/23, הנשיאה א' חיות). זאת מהטעם שלא התקיימו אחד מתנאי הסף המצדיקים לקיים דיון נוסף.

אחר כל אלה, ומשלא השלימו העותרים עם התוצאה, הוגשה העתירה שלפנינו.

3.במסגרת העתירה שבים העותרים וטוענים כנגד קביעותיו של בית משפט קמא הן ביחס לעילות הסף – הטענה למעשה בית-דין, התיישנות ושיהוי; והן לגופם של דברים, כנגד קביעות עובדתיות ומשפטיות של בית משפט קמא הנוגעות בעיקרן לתוקפו של הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר העומדים בבסיס ההליך. כמו כן, העותרים טוענים כנגד פסק-הדין שניתן בערעור. בפרט הם טוענים כי טענותיהם לא נבחנו, וכי פסק-הדין ניתן ללא הנמקה. לטענתם, התוצאה אליה הגיעו שתי הערכאות מנוגדת לדין, לצדק ולחקר האמת. כל זאת באופן המנוגד, לשיטתם, להלכה המחייבת ומהווה חריגה מסמכות.

4.דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיבים. כפי שהובהר לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, ובפרט כאשר מדובר על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים (ראו למשל: בג"ץ 7025/22 חלפון נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 4 (7.11.2022); בג"ץ 3974/20 ארבל נ' בית המשפט העליון, פסקה 7 (12.7.2020)). זאת, למעט במקרים יוצאי דופן שבהם נמצא כי מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורש העניין או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור (ראו: בג"ץ 3069/21 שקד נ' בית משפט העליון, פסקה 4 (5.5.2021); בג"ץ 1472/21 גרשמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 3 (3.3.2021)).

ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים שבחריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור. העותרים מעלים שלל טענות הנוגעות לממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות של בית משפט קמא בהליך שהתנהל בפניו, ולאימוצן בערעור. מדובר בטענות "ערעוריות" באופיין אשר אין בהן כדי לבסס כל טענה בדבר חריגה מסמכות, כפי שטענו העותרים בעלמא. למעשה, במסגרת העתירה דנן ממחזרים העותרים את הטענות שנדונו והוכרעו זה מכבר בערכאות השונות, ובפרט במסגרת הבקשה לדיון נוסף, ומבקשים שנתערב בהן. אלא שהעותרים מיצו את הדרכים הקבועות בדין להשיג על ההכרעות בהליך שהתנהל בעניינם, וכפי שנקבע זה מכבר "עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה מסלול שיורי העומד לרשות הצדדים על מנת להשיג נגד קביעות כאלה או אחרות שניתנו במסגרת ההליך המשפטי בעניינם" (בג"ץ 6175/23 חייאב נ' משטרת ישראל (21.8.2023)).

5.אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ולפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.