דנ"א 4816-23 דנ"א 4816-23

1.בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' ברק-ארז, ג' כנפי-שטייניץ וח' כבוב) בע"א 3919/22 מיום 15.6.2023 (להלן: פסק הדין), שבו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את תביעת המשיבים 8-1 (להלן: המשיבים) בעניין רישום זכויותיהם במספר מגרשים ביישוב אום אל ג'נם, הידועים כיום כגוש 17124, חלקות 72, 76, 92, 93, 94, 95 ו-100 (להלן: המגרשים).

2.בתחילת שנת 2019 הגישו המשיבים תביעה למתן סעד הצהרתי לרישום זכויותיהם במגרשים. בתביעה נטען כי בשנת 1982 נערך הסכם מתנה לפיו העביר המנוח מוחסן מחמוד סעאידה (להלן: המנוח מוחסן) לאחד מבניו, עואד מוחסן כחילי סעאידה (להלן: הבן עואד) את זכויותיו במגרשים, וזאת באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר (להלן: הסכם המתנה). בשנת 1994 העביר הבן עואד את אחד המגרשים (הידוע כיום כחלקה 100 בגוש 17124; להלן: חלקה 100) למבקשת 2 – אלמנת אחיו עבד (להלן: הבן עבד) – ללא תמורה. בשנת 1997 הלך לעולמו הבן עואד והוריש את זכויותיו במגרשים (למעט חלקה 100) למשיבים 8-2. על פי הנטען, הליך רישום המגרשים התעכב בשל סיבות הקשורות ברשות הפיתוח, ולפיכך רק בשנת 2018 העניק בית המשפט המחוזי בנצרת פסק דין הצהרתי שהכיר בזכויות המנוח מוחסן בכלל המגרשים ואיפשר את רישומו במרשם המקרקעין.

בהמשך לכך, הוגשה, כאמור, התביעה לרישום זכויות המשיבים – עזבון הבן עואד (המשיב 1) ויורשיו (המשיבים 8-2) – במגרשים. בתביעה נטען עוד כי יש לבטל את העברת חלקה 100 ליורשי הבן עבד בשל התכחשותם להסכם המתנה בין המנוח מוחסן לבן עואד. המבקשים – שהם עזבון הבן עבד וחלק מיורשיו – התנגדו למתן הסעד שהתבקש בתביעה, וציינו כי יש לדחותה, בין היתר, בשל התיישנות ושיהוי; כי יש להצהיר על בטלות הסכם המתנה וייפוי הכוח בלתי חוזר בשל שורת פגמים; וכי יש להורות על חלוקת הזכויות במגרשים לפי צו הירושה של המנוח מוחסן, למעט חלקה 100 שתיוותר ברשותם מכוח החזקת משפחתם בחלקה לאורך שנים.

3.בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) מיום 10.5.2022 התקבלה תביעת המשיבים. טענות המבקשים בדבר התיישנות ושיהוי נדחו תוך שצוין כי רק ביום 31.10.2018 נרשמה רשות הפיתוח כבעלים של המגרשים; ביום 16.12.2018 ניתן פסק הדין שאיפשר את רישום זכויות המנוח מוחסן במגרשים; וכחודש לאחר מכן הוגשה התביעה לרישום זכויות הבן עואד לפי הסכם המתנה. בנסיבות אלה, נקבע כי לא חלפה תקופת ההתיישנות וכי אין מדובר בשיהוי. עוד נקבע כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר נעשה כדין ולא נפל בו פגם המצדיק את ביטולו. משכך הורה בית המשפט המחוזי על רישום זכות הבעלות של המשיבים על המגרשים בהתאם להסכם המתנה. ביחס לחלקה 100 נקבע כי הרישום יתאפשר החל מיום 14.7.2022, אלא אם מי מהנתבעים יגישו לפני מועד זה תביעה שבמסגרתה יעוכב ביצוע הרישום.

4.המבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע, אשר התקבלה באופן חלקי, כך שנקבע, בין היתר, כי המשיבים יהיו רשאים להשלים את רישום המגרשים על שמם (למעט חלקה 100), וכי יינתן צו איסור דיספוזיציה המונע העברת זכויות בכלל המגרשים לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור (החלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 8.8.2022). ביום 14.6.2023 התקיים דיון בערעור ובעקבותיו ניתן פסק הדין נושא הבקשה, אשר בו דחה בית המשפט את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), תוך שצוין כי "הערעור היה עובדתי בהיבטים מרכזיים שלו, ולא השתכנענו כי יש עילה להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית".

5.מכאן הבקשה שלפניי אשר בה נטען כי דחיית הערעור ללא הנמקה תוך אימוץ נימוקי בית המשפט המחוזי, משמעה קביעת הלכה חדשה לפיה הליך רישום שמתנהל מול רשות הפיתוח עוצר את מירוץ ההתיישנות. נטען כי הלכה זו מנוגדת לקביעות בית משפט זה במקרים דומים לענייננו. כן נטען כי היה מקום לקבוע שהשיהוי הקיצוני מצד המשיבים והתנהלותם לאורך השנים מעידים על כך שהם ויתרו למעשה על הסכם המתנה. לצד זאת הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לכלל המגרשים ולחלופין ביחס לחלקה 100 בלבד.

6.דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אין זה המקרה שבפנינו. בית המשפט אימץ בפסק הדין את ממצאי הערכאה הדיונית ומסקנותיה, בהתאם לסמכותו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין. כבר נפסק כי "פסק דין המורה על אימוץ פסק דין של הערכאה קמא מטעמיה אין בו משום קביעת הלכה חדשה, וודאי לא הלכה ברורה ומפורשת המגלה עצמה על פני הפסק" (דנ"א 1898/23 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון, פסקה 6 (28.3.2023); ראו גם: דנ"א 8239/22 הרפז נ' כונסת הנכסים הרשמית של רשות השידור, פסקה 6 (21.3.2023)).

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.