דנ"א 8239-22 דנ"א 8239-22

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בהחלטה של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ד' ברק-ארז וד' מינץ) בע"א 7521/20 מיום 17.11.2022 (להלן: ההחלטה), שבה נדחתה בקשת המבקשת לתיקון פרוטוקול הדיון בהליך ולהוספת טענות ומסמכים. ההחלטה ניתנה לאחר שביום 16.11.2022 ניתן בהליך פסק דין שבו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינה.

1.המבקשת עבדה ברשות השידור החל מחודש דצמבר 2000 ועד לחודש מאי 2017, אז הפסיקה רשות השידור את פעילותה. המבקשת הגישה תביעת חוב נגד רשות השידור, וביום 16.12.2018 קיבלה המשיבה חלק מטענותיה אך דחתה את רובן הגדול. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים וטענה, בין היתר, כי המשיבה לא ייחסה משקל ראוי לטענות שהעלתה לפיהן מנהלה הישיר (להלן: המנהל) התעמר בה ואף פגע בה מינית.

2.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, והמבקשת לא השלימה עם ההחלטה וערערה בפני בית משפט זה. ביום 10.11.2022 התקיים דיון בערעור, ובפסק הדין שניתן ביום 16.11.2022 (השופט סולברג, בהסכמת השופטים ברק-ארז ומינץ) נדחה הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (השופט סולברג, בהסכמת השופטים ברק-ארז ומינץ).

3.בסמוך למועד מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה שהוגדרה כ"בקשה לתיקון פרוטוקול מה-10.11.2022 ומסמכים ואסמכתאות למה התכוונה [המבקשת] בעדותה ביום הדיון". בהחלטה נושא הבקשה לדיון נוסף דחה המותב בקשה זו, וקבע כי "על-פי תוכנה, זוהי השלמת טיעון, בתוספת אסמכתאות ומסמכים נלווים. אין עילה, פורמלית או מהותית, להיעתר לה". יצוין כי לאחר מתן החלטה זו הגישה המבקשת בקשה נוספת לתיקון פרוטוקול הדיון – בקשה שנדחתה אף היא ביום 4.12.2022.

4.בבקשה שלפניי נטען כי בניגוד לאמור בהחלטה, בקשתה של המבקשת לתיקון הפרוטוקול הוגשה רק "להמחשה [ו]להבהרה למה התכוונה [המבקשת] ביום הדיון". המבקשת מוסיפה כי המסמכים אליהם התייחסה בבקשתה אינם מסמכים חדשים מכיוון שהם הונחו, עוד טרם הדיון, לפני בית המשפט במסגרת תיק המוצגים וסיכום הטיעון שהגישה.

המבקשת מוסיפה כי פסק הדין הועבר לה בלא חותמת בית המשפט וחתימות השופטים, ולדבריה מאחר שפסק הדין אינו חתום על ידי השופטים "לא ניתן לראות בו פסק דין". כמו כן מלינה המבקשת על תוכן פסק הדין, אשר לשיטתה "נכתב במחטף כדי לסיים עמה וכדי להמשיך למנ[ו]ע את זכויותיה הסוציאליות" – וראיה לכך היא מוצאת בדחיית בקשתה לתיקון הפרוטוקול. מסיבות אלו, ועל רקע מצבה האישי הקשה, עותרת המבקשת לבחינה נוספת של עניינה.

5.לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הסמכות להורות על קיום דיון נוסף תופעל במקרים חריגים ונדירים, בהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" של הלכה זו יש הצדקה לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

6.הבקשה שלפניי מכוונת, כאמור, נגד החלטת בית המשפט לדחות בקשה לתיקון פרוטוקול. החלטה זו אינה עומדת בתנאי הסף שנקבע בחוק לקיומו של דיון נוסף והוא – קביעת הלכה חדשה. המבקשת אף אינה טוענת לכך. למעלה מן הצורך אציין כי פסק הדין מיום 16.11.2022 אף הוא אינו עומד בתנאי סף זה, שכן בית המשפט אימץ בו את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, מטעמיו (ראו: דנ"א 3708/20 שאלתיאל נ' א. ארנסון בע"מ, פסקה 3 (13.7.2020); דנ"א 548/19 ניסנוב נ' שבתי, פסקה 3 (22.5.2019)). הטענות ה"ערעוריות" שהובאו בבקשה, כמו גם הנסיבות האישיות שפירטה המבקשת, אינן מצדיקות כשלעצמן קיום דיון נוסף (ראו: דנ"א 5752/13 שפירו נ' פרידמן (15.9.2013)).

7.הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.