דנ"א 9195-23 דנ"א 9195-23

לפניי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 2856/22 (השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף וג' כנפי שטייניץ) מיום 13.12.2023 (להלן: פסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף או פסק הדין).

1.המבקש ייסד בשנת 2004 חברת הזנק (להלן: החברה) יחד עם שלושה שותפים. המשיב, אשר שימש כסמנכ"ל תפעול בחברה, גייס חברה נוספת שהסכימה להשקיע בחברה סכום של 8 מיליון דולר (להלן: החברה המשקיעה), ואולם בסופו של יום כספים אלה לא הושקעו בחברה. החברה נקלעה לחדלות פירעון ופורקה בשנת 2011. המבקש טען כי המשיב הציג מצגי שווא אודות החברה המשקיעה במטרה להשתלט על החברה ועל נכסיה, וכי מצגים אלה הובילו להתפרקותה. המבקש תבע את המשיב, בטענה כי כתוצאה מהאמור נגרם לו נזק אישי, בהתבסס על עילות שונות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובחוק החברות, התשנ"ט-1999.

2.ביום 15.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' שוורץ) את תביעת המבקש. בית המשפט שלל את טענות המבקש, שלפיהן המשיב הציג מצגי שווא בנוגע לחברה המשקיעה במטרה להשתלט על החברה. נקבע כי המבקש, שהיה אחראי על הפיתוח הטכנולוגי, לא עמד בהתחייבות הפיתוח אל מול החברה המשקיעה, וכי הדבר הוביל לסירובה להשקיע כספים נוספים. בנוסף לאמור, הודגש כי על אף שהתביעה כוונה לנזק אישי שנגרם למבקש – ולא לנזק שנגרם למבקש בכובעו כבעל מניות בגין נזק משני שנגרם לו בשל פעילות של נושא משרה בחברה – העילות אשר מבססות נזק אישי נזנחו בסיכומיו, ומשכך אין מקום להידרש אליהן. עוד נקבע כי אף לגופם של דברים, לא הוכח כי פעולותיו השונות של המשיב בתפקידו כנושא משרה מקימות את העילות האמורות.

3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. ביום 13.12.2023 דחה בית המשפט (השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף וג' כנפי שטייניץ) את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), תוך שצוין כי המערער לא הוכיח קיומה של עילה תביעה אישית נגד המשיב. הובהר כי בשים לב לאמור, לא נמצא מקום להידרש לממצאי עובדה שנקבעו בפסק הדין לעניין אחריות המבקש.

4.מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען כי פסק הדין מעורר שאלה משפטית לעניין מצב הדברים שבו נוכח פירוקה של החברה, לא ניתן להגיש תביעה נגזרת. צוין כי בכך נגרמת למבקש פגיעה בזכות הגישה לערכאות. עוד טוען המבקש כי: "פסק הדין ניתן באופן לקוני וללא נימוקים ודי בכך לקיים דיון נוסף" (סעיף 13 לבקשה). עוד נטען כי הקביעות העובדתיות שבפסק הדין של בית המשפט המחוזי הן שגויות.

5.דין הבקשה להידחות. כידוע, הליך הדיון הנוסף שמור למקרים נדירים שבהם נפסקה הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת של בית משפט זה, או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראוי כי תידון בדיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). על ההלכה להיות גלויה על פני הפסק, ברורה ומפורשת (דנ"א 4770/23 פלונית נ' רשות הספנות והנמלים, פסקה 5 (19.7.2023); דנ"א 8351/18 גואטה נ' מיטלפונקט, פסקה 4 (6.12.2018)). במקרה דנן, בית המשפט אימץ בפסק הדין את ממצאי הערכאה הדיונית ומסקנותיה, בהתאם לסמכותו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. בהקשר זה הובהר לא אחת כי "פסק דין המורה על אימוץ פסק דין של הערכאה קמא מטעמיה אין בו משום קביעת הלכה חדשה, וודאי לא הלכה ברורה ומפורשת המגלה עצמה על פני הפסק" (דנ"א 1898/23 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון, פסקה 6 (28.3.2023); כן ראו: דנ"א 4816/23 עזבון המנוח עבד (עיד) מוחסן סעאידה ז"ל נ' עזבון המנוח עואד מוחסן כחילי סעאידה ז"ל, פסקה 6 (4.7.2023); דנ"א 8239/22 הרפז נ' כונסת הנכסים הרשמית של רשות השידור, פסקה 6 (21.3.2023)). משאלה הם פני הדברים, אין הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.