דנ"א 1302-24 דנ"א 1302-24

לפניי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה בע"א 473/23 (השופטים נ' סולברג, ג' כנפי-שטייניץ וח' כבוב) מיום 1.2.2024 (להלן: פסק הדין).

1.עניינה של הבקשה שלפניי בהסכם קומבינציה שבו התקשרו המבקשים והמשיבה בשנת 2010, שבמסגרתו הסכימו הצדדים, בין היתר, כי המשיבה תבצע עבודות שימור ובנייה בשני בניינים שהיו בבעלות המבקשים בתמורה ל-25 דירות שייבנו במסגרת הפרויקט (להלן: ההסכם); וכי המבקשים יקבלו 10 דירות וכן תשלום בסך מיליון דולר. במרוצת השנים התגלע סכסוך בין הצדדים שהוביל לניהול מספר הליכים משפטיים, ובהם ההליך נושא הבקשה שלפניי, שעניינו בטענות המשיבה שלפיהן המבקשים לא הנפיקו עבורה חשבונית מס בהתאם לשווי הקרקע שנרכשה במסגרת ההסכם כך שנמנעה ממנה היכולת לקזז תשלומי מס, וכן שעליהם לשאת בקנסות ששילמה על האיחור בתשלום המס בשל העסקה האמורה.

2.ביום 20.12.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה) את תביעת המשיבה באופן חלקי וקבע, בין היתר, כי על המבקשים להנפיק למשיבה חשבונית מס בגין עסקת מכירת המקרקעין במסגרת עסקת הקומבינציה, או לחלופין, ככל שהמשיבה לא תוכל לעשות שימוש בחשבונית מס זו, לפצות את המשיבה בשל הנזק שנגרם לה; וכי על המבקשים לפצות את המשיבה בגין הקנסות והריביות שהוטלו עליה בשל האיחור בתשלום המס, כמפורט בפסק הדין.

3.ביום 1.2.2024 דחה בית המשפט (השופטים נ' סולברג, ג' כנפי-שטייניץ וח' כבוב) ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), משמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, אשר תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי ושאין בה טעות שבחוק, תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוענים המבקשים, בעיקרם של דברים, כי במסגרת פסק הדין נקבעו הלכות חדשות שסותרות הלכות קודמות של בית משפט זה לעניין קביעת סכומים של חשבוניות מס בגין ביצוע עסקאות קומבינציה. בתוך כך, נטען כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה שנוגעת להבחנה בין חשבונית עבור מכירת הקרקע לבין חשבונית עבור שירותי הבנייה לעניין הוספת מס ערך מוסף לסכום החשבונית, אשר עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בע"א 108/82 ניכן חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' המנהל לעניין חוק מס ערך מוסף, פ"ד לט(1) 772 (1985). עוד טוענים המבקשים כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה אף בדבר המועד הקובע לעניין פטור מתשלום מסים, העומדת בסתירה, לטענתם, לקבוע בסעיף 31 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 28.2.2024 הגישה המשיבה תשובה לבקשה, שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי בשים לב לכך שהערעור שהגישו המבקשים נדחה מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין בו משום קביעת הלכה חדשה ומשכך יש לדחות את הבקשה.

5.לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה על נספחיה, ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, דיון נוסף יתקיים רק במקרים שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 8908/23 הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין נ' קונפינו, פסקה 8 (13.3.2024); דנ"א 5535/23 המשבב אייץ. אמ. טי. אס. בע"מ נ' בוכריס, פסקה 10 (26.12.2023); דנ"א 5689/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (5.11.2023)). כמו כן, על ההלכה להיות גלויה, ברורה ומפורשת על פני הפסק (דנ"א 9195/23 בייר נ' פאר, פסקה 5 (23.1.2024); דנ"א 1691/23 יורשי המנוח מוחמד חסין בסתוני נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, פסקה 6 (3.4.2023); דנ"א 1898/23 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון, פסקה 6 (28.3.2023) (להלן: עניין עורב)). בענייננו, בית המשפט דחה את הערעור שהגישו המבקשים לאחר שלא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, אשר תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע ושאין בה טעות שבחוק. משאלה הם פני הדברים, דומה כי בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה, לא כל שכן כזו שתצדיק קיומו של דיון נוסף (דנ"א 4816/23 עזבון המנוח עבד (עיד) מוחסן סעאידה ז"ל נ' עזבון המנוח עואד מוחסן כחילי סעאידה ז"ל, פסקה 6 (4.7.2023); עניין עורב, פסקה 6; דנ"א 8239/22 הרפז נ' עו"ד סיגל יעקבי – כונסת הנכסים הרשמית של רשות השידור, פסקה 6 (21.3.2023)).

הבקשה נדחית אפוא. המשיבה הגישה את תשובתה לבקשה מבלי שהתבקשה לעשות כן, ומשכך לא ייעשה צו להוצאות.