דנ"א 342-24 דנ"א 342-24

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4855/22 (השופטים י' עמית, ד' מינץ וג' כנפי-שטייניץ) מיום 26.12.2023 (להלן: פסק הדין).

1.הרקע לענייננו פורט בהרחבה במסגרת החלטתה של השופטת ד' ברק-ארז מיום 16.8.2022 בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש, ומשכך אדרש אך לעובדות שנדרשות להכרעה בהליך שלפניי. המבקש והמשיבים התקשרו בחוזה שעניינו בבניית בית מגורים על מגרש שבבעלות המשיבים, ושבמסגרתו שימש המבקש כמתכנן הקונסטרוקציה וכמפקח העליון של הליך הבנייה (להלן: בית המגורים). בשנת 2017 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש שבמסגרתה טענו, בין היתר, כי האחרון התרשל בתכנון בית המגורים באופן שהוביל לפגמים בבנייתו, אשר מחייבים את הריסת הבית ובנייתו מחדש. במסגרת הליך זה, מינה בית המשפט מומחה מטעמו שהציע שתי חלופות לתיקון הנזקים בבית המגורים; הראשונה, תיקון הבית בדרך של דריכת קירות; השנייה, הריסת בית המגורים ובנייתו מחדש (להלן: המומחה, החלופה הראשונה ו-החלופה השנייה בהתאמה). ביום 20.6.2022 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) את התביעה וקבע, בין היתר, כי המבקש יישא בתשלום פיצויים למשיבים בסך 2,141,100 ש"ח בשל הצורך בהריסת בית המגורים ובנייתו מחדש בהתאם לחלופה השנייה שהציע המומחה, בצד פיצויים נוספים כמפורט בפסק הדין.

2.ביום 26.12.2023 דחה בית משפט זה (השופטים י' עמית, ד' מינץ וג' כנפי-שטייניץ) ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. במסגרת פסק הדין ציין בית המשפט, כי טענתו העיקרית של המבקש נוגעת להחלטת בית המשפט המחוזי לפסוק למשיבים פיצויים על פי החלופה השנייה שהציע המומחה, וזאת, בשים לב, בין היתר, לטענתו לאשם תורם מצד המשיבים וחוסר תום לב בעמידתם על כך שבית המגורים ייהרס וייבנה מחדש. כאמור, בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש וקבע כי "משנקבע על ידי [המומחה – ע' פ'] כי התיקון על ידי דריכת הקירות אינו יכול להבטיח כי לא יופיעו בעתיד סדקים [בבית המגורים – ע' פ'], ומשלא נמצא איש מקצוע שיהיה מוכן ליטול על עצמו את האחריות על ביצוע עבודות החיזוק, אין מקום 'להמר' על חשבונם של המשיבים, שעלולים למצוא עצמם עם סדקים בקירות גם לאחר ביצוע עבודות הדריכה" (שם, פסקה 4).

3.מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה שלפיה כאשר לא ניתן לבצע תיקון למוצר מסוים באופן מושלם, יהא זכאי הניזוק לפיצוי מלא בשווי המוצר, אף אם קיים פער ניכר בין עלות התיקון לבין עלות המוצר. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי הקביעות בפסק הדין לעניין אופן תיקון בית המגורים, כמו גם ההנמקה לחלופה שבה בחר בית המשפט, בעלות חשיבות רחבה בשים לב להשפעתן על אנשי מקצוע ונותני שירותים במגוון תחומים; ואף עלולות להשפיע על חובת תום הלב שחלה על הניזוק במקרים מסוג זה, וכן לפגוע באינטרס הציבורי.

4.לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, והחלטה בדבר קיומו שמורה למקרים יוצאי דופן שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984; דנ"א 5689/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (5.11.2023); דנ"א 5012/23 פלונית נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 6 (23.10.2023); דנ"א 4786/23 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 (31.8.2023)). איני סבור כי המקרה שלפניי בא בגדרם של מקרים אלה. הגם שהמבקש טוען כי במקרה דנן נקבעה הלכה חדשה, מעיון בפסק הדין – אשר אוחז שלושה עמודים – עולה כי בית המשפט דחה את הערעור שהגיש המבקש על בסיס נסיבות המקרה הפרטני, ובהן קביעתו של המומחה לעניין איכות התיקון לבית המגורים במסגרת החלופה הראשונה, ומשמצא כי "אין לדרוש [מהמשיבים – ע' פ'] להסתפק בתיקון שאינו מעמיד אותם במצב שבו היו נמצאים אילו הבית היה נבנה מלכתחילה עם יסודות בעומק המתאים" (שם, פסקה 4). הכרעתו של בית המשפט נטועה אפוא בנסיבות המקרה הפרטני, וממילא לא נקבעה בפסק הדין כל הלכה חדשה, לא כל שכן כזו שתצדיק את קיומו של דיון נוסף (דנ"א 9195/23 בייר נ' פאר, פסקה 5 (23.1.2024); דנ"א 3116/23 שוחט נ' סלע, פסקה 10 (17.8.2023); דנ"א 6103/21 פרומר נ' תורג'מן, פסקה 5 (13.12.2021); דנ"א 2076/20 תהילה נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פסקה 6 (7.7.2020)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.