בבית המשפט העליון
בג"ץ
1855/11
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותרת:
שושנה נחמני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2.המוסד לביטוח לאומי
בקשה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד תומר גלילי
פסק-דין
השופט י' עמית :
ה עתירה שלפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.
1.
העותרת הועסקה כמזכירה בחברה החל מחודש אוקטובר בשנת 2001. עובר לעבודתה בחברה סבלה העותרת מצהבת מסוג הפטיטיס B , בשנת 2003 אובחנה אצלה מחלת הנשיקה ובשנת 2005 אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה. העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה במחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת כ"פגיעה בעבודה", בטענה כי הלחץ הפיזי והנפשי בעבודה גרמו להתפרצותה של המחלה.
לטענתה של העותרת,
בנוסף לעבודתה השוטפת הוטל עליה להפיק קטלוג של מוצרי החברה ולצלם מסמכים רבים לצורך הקמת אתר אינטרנט, מה שדרש ממנה השקעה מאומצת ושעות עבודה מרובות. בנוסף, הטיל עליה אחד מהמנהלים לערוך חוברת בתחום הטיפול ברייקי ובהמשך ביקש ממנה להדפיס עבורו טקסטים שכתב בעניינים מיסטיים, כך שהיא נחשפה לתכנים מפחידים ומאיימים. נטען, כי העבודות הנוספות שהוטלו על העותרת גרמו לה סבל רב, עד כדי הידרדרות במצבה הנפשי בגינה נאלצה לקצץ מהיקף משרתה. מצבה של העותרת הורע מיום ליום, היא אובחנה, כאמור, כחולת פיברומיאלגיה, ופוטרה מהחברה זמן קצר לאחר שחוותה התמוטטות.
2.
בית הדין האזורי (כב' סגנית הנשיא ח' שגיא ) דחה את תביעתה של העותרת, מן הטעם שלא הוכח כי האירועים שהתרחשו בעבודה הם שגרמו למחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת. העותרת לא הוכיחה כי עברה אירוע ספציפי, חריג באופיו, שגרם להידרדרות במצבה הבריאותי, או כי עברה לחלופין אירועים "קטנים" שגרמו לפגיעה בריאותית בדרך של מיקרו-טראומה. גם ברישומים הרפואיים לא מצויין דבר בנוגע לאירועים שהתרחשו בעבודה, למרות רישום מפורט בנוגע לכאביה של העותרת. בית הדין גם הטיל ספק בטענה כי העבודה שהוטלה על העותרת היתה טראומטית מבחינתה כדי כך שגרמה לפריצת המחלה, באשר נדרש ממנה רק להדפיס את החומרים ותו לא.
3.
בערעורה לבית הדין הארצי, חזרה העותרת על טענותיה כי הדפסת החומרים בעלי התכנים המיסטיים כמו גם רצף אירועים שגרמו לה לדחק נפשי מתמשך, הם שגרמו למחלה ממנה היא סובלת. בית הדין הארצי (כב' השופטים ש' צור , ר' רוזנפלד ו ע' ורנר ונציגי הציבור א' בן-גרא ו י' בן-יהודה ) דחה את הערעור, מטעמים דומים לאלה של בית הדין האזורי.
4.
בעתירה דנן נטען נגד פסק דינו של בית הדין הארצי. לטענתה של העותרת, מחלת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת התפרצה כתוצאה ישירה מן הלחץ בעבודה, היחשפותה לחומרים בעלי תכנים מיסטיים והערות משפילות ומבזות שספגה ממעסיקיה. כל אלה הביאו להידרדרות נפשית הדרגתית עד התמוטטות נפשית שהביאה לפיטוריה.
5.
דין התביעה להידחות על הסף. מן המפורסמות הוא, שבית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והעתירה דכאן לא עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי היקף הביקורת של בג"ץ על החלטות בית הדין הארצי. העתירה לא מעוררת שאלות בעלות חשיבות ציבורית כללית החורגות מעניינה של העותרת ולא נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק דורש את תיקונה (בג"ץ 525/84 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 9624/10 יסחקוב נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 11.1.2011); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810, 814 (2003)).
6.
למעלה מן הדרוש אומר כי לא נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי טעות משפטית המצדיקה התערבות. בית הדין ביסס קביעתו על סמך הלכות ידועות בגדרן הותוו כללים ברורים לעניין ההכרה ב"תאונת עבודה" כמובנה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
כפי שצויין בפסק דינו של בית הדין הארצי, העותרת לא טענה ל"מחלת מקצוע", אלא לתאונת עבודה בגינה זכאית היא לתגמולים מכוח חוק. אלא שהעותרת לא עומדת באף אחת מהחלופות שנקבעו לעניין הזכאות להכרה כנפגע בתאונת עבודה, כאמור בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נג(2) 529 (1999), שעליו הסתמך בין היתר בית הדין הארצי:
"ע ל פי פסיקתו (של בית הדין לעבודה - י.ע. ) מתרחשת "תאונה" באחד משלושה מצבים: האחד , אירוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות ובנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין. בגדרו של אירוע כזה באים המקרים הקלאסיים של חבלה פיזית הנגרמת עקב אירוע לא שיגרתי (כגון: החלקה, כווייה, התפוצצות וכיו"ב). כאן מצויים אנו על קרקע יציבה ובטוחה של 'תאונת עבודה' במובנה הקלאסי; השני , שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, שכל אחת כשלעצמה היא מעין "תאונה" בזעיר אנפין, שאינן ניתנות למיקום בנקודה מסוימת על ציר הזמן והמקום וכמוהן כטיפות מים החוצבות בסלע, המצטברות כדי הפגיעה שממנה סובל העובד. זוהי תורת המיקרוטראומה; השלישי , אירוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בעניין תקרית בעבודה. על העובד להוכיח "אירוע חריג" בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, על-מנת שניתן יהא לייחס את התפרצותה לעבודה דווקא ולראות בה "תאונת עבודה".
עניינה של העותרת לא נכנס לגדרה של אף אחת מהחלופות דלעיל. גם חוות הדעת הרפואית שהגישה העותרת, כפי שעולה מפסק הדין מושא העתירה, לא תומכת בתזה של מיקרו-טראומה. לכך יש להוסיף את ממצאי העובדה של בית הדין לעבודה, שלא השתכנע לגבי קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של העותרת לבין מתח נפשי ממנו סבלה במהלך עבודתה.
7.
העתירה נדחית אפוא על הסף מבלי שנתבקשה תגובה.
ניתן היום, כ"ח באדר ב'
התשע"א (3.4.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט