בבית המשפט העליון
בג"ץ
5000/11
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותרת:
שושנה רנרט
נ
ג
ד
המשיבה:
צים חברת השייט הישראלית בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד יצחק אבירם
פסק דין
1.
עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ע"ע 592-09, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה על הסף מחמת התיישנות את תביעתה של העותרת כנגד צים חברת השיט הישראלית בע"מ (להלן: החברה ) לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות המגיעים לה, לטענתה, כאלמנתו של בעלה המנוח בגין תקופת עבודתו בחברה.
2.
בין השנים 1952–1984 עבד יוסף רנרט ז"ל, בן זוגה של העותרת (להלן: המנוח ), בחברה, בתחילה כימאי ולאחר מכן בסגל החוף. עם פטירת המנוח בשנת 1984 קיבלה העותרת מהחברה פיצויי פיטורין וסכומים נוספים שהגיעו לה כבת זוגו של המנוח בעקבות פטירתו.
במהלך השנים שחלפו מאז פטירת המנוח, פנתה העותרת באמצעות באי כוח שונים, מספר פעמים לחברה, בטענה כי לא קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה, ומנגד, שבה החברה וטענה כי העותרת קיבלה את כל הכספים המגיעים לה. לטענת העותרת, בשנת 2004, בעקבות פגישה שקיימה עם נציגי החברה ומסמכים שונים שהעבירו לידיה, גילתה כי הסכום הרשום בטופס 161 בידי החברה נמוך משמעותית מהסכום שהיה נקוב בטופס 161 שהומצא לה, מה שמוכיח, לטענתה, כי הייתה זכאית לקבל מהחברה סכום גבוה יותר בגין פיצויי פיטורין ובגין תשלומים נוספים.
3.
ביום 11.12.2005 הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בבקשה שישולמו לה הפרשי הסכומים המגיעים לה לטענתה. תביעתה נדחתה על הסף מחמת התיישנות וערעורה לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ) נדחה אף הוא.
מכאן עתירתה של העותרת.
4.
לטענת העותרת, שגה בית הדין הארצי משדחה את תביעתה, שכן מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2004, אז הגיעו אליה המסמכים המגבשים את עילת תביעתה. לחלופין טוענת העותרת להארכת מועד ההתיישנות לפי סעיפים 7–9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ). עוד טענה העותרת, כי הרציונלים שבבסיס מוסד ההתיישנות אינם מתקיימים בענייננו. כן שבה וטענה העותרת כי לא שולמו לה כל הכספים המגיעים לה מהחברה.
5.
דין העתירה להידחות על הסף.
עתירתה של העותרת מנוסחת ככתב ערעור לכל דבר ועניין. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, ואין דרכו להתערב בפסיקותיו, אלא בהתקיים טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי שהצדק דורש את תיקונה, ובהתעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית החורגת מעניינו של העותר (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1), 673 (1986); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810, 814 (2003);
בג"צ 9624/10 יסחקוב נ' בית הדין הארצי לעבודה , סעיף 6 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 11.1.2011);
בג"צ 1855/11 נחמני נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 3.4.2011); בג"צ 8929/08 בן נון נ' בית הדין הארצי לעבודה , סעיף 18 לפסק דינו של השופט לוי (לא פורסם, 19.8.2009); בג"צ 2449/11 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , סעיף 6 לפסק דינה של השופטת חיות (לא פורסם, 23.5.2011)).
עניינה של העתירה לא חורג מעניינה האישי של העותרת ומנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ודי בכך כדי לדחות העתירה על הסף.
6.
למעלה מן הצורך אוסיף כי בית הדין יישם נכוחה את ההלכות השונות בעניין תחילת מירוץ ההתיישנות ואי תחולת סעיפים 7-9 לחוק ההתיישנות, ובין היתר, כי העותרת יכולה הייתה להגיש תביעתה בתוך תקופת ההתיישנות או הרבה לפני שנת 2004, שהרי לאורך כל השנים טענה כי לא קיבלה את כל המגיע לה מהחברה (ראו ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (לא פורסם, 19.9.2010).
7.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. מאחר שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' בתמוז התשע"א (12.7.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט