בג"ץ 1861/18 נגואה לידאוי נ. שר הפנים

השופט ג' קרא:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר 2 (להלן: העותר ) כי נורה למשיב 3 ליתן טעם מדוע לא תוכרע בקשתו לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. עוד במסגרת העתירה התבקשנו להורות על איסור גירוש העותר מישראל עד למתן החלטה סופית בענייננו. ביום 5.3.2018 ניתנה החלטה האוסרת על הרחקתו של העותר משטחי מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.

2.

מהודעת עדכון מטעם המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) עולה כי לאחר הגשת העתירה ניתנה החלטת שר הפנים הדוחה את הבקשה. על כן סבורים המשיבים כי העתירה במתכונתה הנוכחית אינה אקטואלית ודינה להימחק. עוד במסגרת ההודעה ציינו המשיבים כי אין זו הפעם הראשונה שעניינו של העותר מובא בפני השר, וכי עתירות קודמות שהגיש לבית משפט זה נמחקו או נדחו ואף צוין כי העותר עושה דין לעצמו וממשיך להתגורר בישראל מבלי שיש ברשותו היתר. בשל האמור מוסיפים וטוענים המשיבים כי העתירה הוגשה מבלי שפורטו כלל העובדות הצריכות לעניין ותוך שהעותר שוהה שלא כדין בישראל, באופן העולה לכדי חוסר ניקיון כפיים.

3.

משניתנה ההחלטה בעניינו של העותר, אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק (ראו והשוו לבג"ץ 1965/18 פלוני נ' מדינת ישראל (21.10.2018); בג"ץ 2623/18 שלאלדה נ' שר הפנים

(17.10.2018)).

4.

ככל שהעותר מבקש להשיג על ההחלטה שהתקבלה, באפשרותו לפנות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000.

5.

אשר על כן, העתירה נמחקת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.