פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1867/14
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
העותרים:
1. עו"ד איתי בן חורין
2. הפורום לשוויון בנטל
3. עו"ד איתן גינצבורג
נ ג ד
המשיבים:
1. כנסת ישראל
2. ממשלת ישראל
3. שר הביטחון
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד איתי בן חורין
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
העתירה שלפנינו הוגשה אמש (11.3.2014) והיא עוסקת בהצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19 והוראת שעה) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ג-2014, אשר נכון למועד הגשתה התקיימו לגביה דיונים בכנסת וטרם הושלמו הליכי חקיקתה.
העותרים טוענים כי הצעת החוק האמורה (אותה הם מכנים " החוק החדש ") אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון ועם פסיקת בית משפט זה בנושא הפטור מחובת הגיוס לצה"ל שניתן במרוצת השנים לתלמידי ישיבות. העותרים מבקשים כי נורה לכנסת לבוא וליתן טעם מדוע לא יוצא צו על תנאי כנגד "החוק החדש"; מדוע לא יתאפשר גם למי שאינו נמנה על אוכלוסיה דתית שירות מקוצר בדומה למנגנון שנקבע ב"חוק החדש" לגבי תלמידי ישיבות; ומדוע לא יתאפשר לכל מי שמעוניין ללמוד לימודים אקדמאיים לשרת שירות מקוצר, בדומה למנגנון שנקבע ב"חוק החדש" לגבי תלמידי ישיבות". בנוסף מבקשים העותרים כי נורה לממשלת ישראל ולשר הביטחון לבוא וליתן טעם מדוע הם אינם מיישמים את חוק שירות ביטחון, בנוסחו הנוכחי בטרם התיקון נשוא הצעת החוק, באופן שוויוני על כל אוכלוסיית מדינת ישראל, "ללא הבחנה באמונה דתית ודפוס חיים".
העותרים מציינים כי העתירה "מוגשת לאור העובדה כי עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 19 לחוק שירות ביטחון, יעוגן באופן חוקי פטור גורף משירות ביטחון לקבוצת אוכלוסיה (כחמישים אלף תלמידי ישיבות), בשונה מכלל האוכלוסייה ... ויעמיק את חוסר השוויון באופן שאינו מידתי ואינו חוקתי...". בנוסף טוענים העותרים כי ה"חוק החדש" מתיימר לשנות חלק מההסדרים שנהגו עד עתה, אולם בסופו של דבר "מה שהיה – הוא שיהיה". העותרים סוקרים שורה של סעיפים ב"חוק החדש" וטוענים כי בסופו של יום "החוק החדש" יגדיל את חוסר השוויון ולא יקטין אותו. לפיכך מבקשים העותרים שבית משפט זה ייתן צו "אשר יעצור את חוק הגיוס החדש בכדי שתיעצר הפגיעה החמורה בשוויון במדינת ישראל".
דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת, וזאת בהתחשב במועד בו הוגשה עת מדובר היה בהצעת חוק בלבד שנדונה בכנסת ולא בחוק שהושלמו הליכי חקיקתו. ודוק, על אף שהעותרים כינו בעתירתם שוב ושוב את הצעת החוק בכינוי "החוק החדש", הרי שבשלב שבו הוגשה מדובר היה בהצעת חוק בלבד ולא בחוק חדש.
כעיקרון, אין כל הצדקה לקיום דיון בבית משפט זה בשאלות אקדמיות ועקרוניות, חשובות ככל שתהיינה, בדבר חוקתיותן של הצעות חוק במקביל לדיונים שמתנהלים בכנסת. על אחת כמה וכמה, ספק אם קיימת לבית משפט זה סמכות "לעצור" הצעת חוק בזמן שמתקיימים לגביה דיונים בכנסת ובטרם הסתיימו הליכי החקיקה. דיון שכזה, ככל שייערך בטרם סיימה הכנסת את הליכי החקיקה, יהווה הלכה למעשה "פרה-רוּלינג" ביחס להצעות חוק שנדונות בכנסת, ויערער את מערכת האיזונים והבלמים העדינה הקיימת בין שלוש הרשויות. סדר הדברים הנכון הינו כי עתירה כגון דא תוגש לבית משפט זה רק לאחר שהושלמו הליכי החקיקה בכנסת, ולא במהלכם. זהו סדר הדברים הנכון, ועל אף שמדובר במושכלות יסוד, נדמה שיש מקום להזכיר זאת.
יודגש, המועד בו בחרו העותרים לפנות לבית משפט זה הוא כשלעצמו מצדיק דחיית העתירה על הסף בנוגע לחוקתיות ההסדרים שנקבעו בחוק שהליך חקיקתו הושלם רק לאחר הגשת העתירה.
אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, על אף שלא התבקשה תשובה, יש הצדקה לחייב את העותרים בתשלום סך של 5,000 ש"ח לאוצר המדינה.
ניתן היום, י' באדר ב התשע"ד (12.3.2014).
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט