פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4115/14
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותרת:
המועצה האזורית גלבוע
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. ראש ממשלת ישראל
3. שר האוצר
4. משרד האוצר
עתירה למתן צו-על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד ניסים עזרן; עו"ד מירב משען
פסק-דין
השופטת א' חיות :
זוהי עתירה למתן צו על-תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יזכו היישובים הנמצאים בתחומי שטחה של העותרת להטבת מס על-פי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה )
ובהתאם להחלטת ממשלה מס' 1340 מיום 16.2.2014 (להלן: החלטת הממשלה ) .
1.
סעיף 11 לפקודה קובע הטבות מס שונות אשר יינתנו ליחידים שמרכז חייהם מצוי באחד מתוך רשימת יישובים שפורטה בפקודה ובתוספת לה.
ביום 22.5.2012 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8300/02 נסר נ' ממשלת ישראל (כבוד הנשיאה (בדימוס) ד' ביניש, הנשיא א' גרוניס והמשנה לנשיא א' ריבלין ), המורה על ביטול הטבות המס לחלק מהיישובים המפורטים בפקודה ועל נתינתן ליישובים אחרים שאינם מפורטים בה, וזאת בשל הפגיעה הבלתי חוקתית בשוויון שהייתה גלומה ברשימת היישובים שנקבעה בפקודה. בעקבות פסק הדין התקבלה ביום 16.2.2014 החלטת הממשלה "להסמיך את שר האוצר לתקן את פקודת מס הכנסה כך שתיקבע בה מתכונת חדשה למתן הטבות מס לתושבי יישובים לגבי הכנסה חייבת מיגיעה אישית מכוח סעיף 11 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, החל משנת מס 2015, בהתאם לקריטריונים אובייקטיביים, ברורים ושוויוניים, כמפורט בהמשך החלטה זו". ההחלטה מוסיפה ומפרטת קריטריונים למתן הטבות מס ליישובים – פיזור דמוגרפי-גיאוגרפי, מצב חברתי-כלכלי ומרחק מגבול, וכן היא מפרטת את אופן חישוב הזכאות להטבת מס בהתאם לפרמטרים אלה.
2.
מכאן העתירה שלפנינו בה טוענת העותרת כי על-פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטת הממשלה, אף לא אחד מבין היישובים המצויים בתחומה אינו זכאי להטבת מס. לטענת העותרת, הסיבה המרכזית לכך היא שקריטריון המרחק מהגבול מתייחס רק למרחק מגבולות המדינה ומרצועת עזה אך מתעלם מקרבתם של יישובי העותרת לעיר ג'נין, אף שקרבה זו יוצרת איום ביטחוני בלתי מבוטל. עוד טוענת העותרת כי ככלל ניתן משקל גבוה מדי לקרבה לגבול על פני יתר הקריטריונים, ולשיטתה האיזון שנוצר בין הקריטריונים אינו מידתי ואינו סביר. כמו כן טוענת העותרת כי החלטת הממשלה היא שרירותית, כי היא מתעלמת משיקולים רלוונטיים וכי היא מפלה.
בד בבד עם הגשת העתירה, ביקשה העותרת צו ביניים אשר ימנע מהכנסת לדון בהחלטת הממשלה ולתקן את ס' 11 לפקודה על-פיה עד להכרעה בעתירה, וזאת על מנת שהעתירה לא תתייתר ותהפוך תיאורטית.
3.
דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת.
הלכה היא כי "עתירה שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת לכך קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון, דינה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת" (ע"א 524/98 מדינת ישראל – משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נב(1) 145, 151 (1998); בג"ץ 2467/07 התנועה להגינות שלטונית נ' ועדת הכנסת (18.3.2007)). נוכח הלכה זו, נמנע בית משפט זה מלדון בעתירות התוקפות הצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת, בקובעו כי רק אם ההצעה תתקבל כחוק ניתן יהיה להעביר אותה בשבט הביקורת השיפוטית (בג"ץ 3863/13
לב נ' ראש הממשלה (3.7.2013); בג"ץ 1867/14 בן חורין נ' כנסת ישראל (12.3.2014)). העתירה שלפנינו תוקפת את ההסדר המוצע עוד בטרם הוגשה כלל הצעת חוק בנושא, וכל שנקבע הוא שהממשלה מסמיכה את שר האוצר ליזום הצעת חוק לתיקון הפקודה אשר תידון בכנסת. בניגוד לטענת העותרת דחיית הדיון בהסדר המוצע עד לאחר שהכנסת תאמר את דברה, לא תהפוך אותו לתיאורטי. ההיפך הוא הנכון. משלא התקבלה כל החלטה בעלת תחולה ממשית המשפיעה על העותרת והתושבים המתגוררים בתחומיה, וכלל לא בטוח שהחלטה כזו ובנוסחה זה תתקבל בשלוש קריאות במליאת הכנסת, הדיון בעתירה לעת עתה הוא תיאורטי בלבד ואין לו מקום.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד בסיון התשע"ד (12.6.2014).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט