בג"ץ 4099/15 חברת גינדי החזקות בע"מ נ. הרשות להגנת הצרכן וסחר ההוגן

השופט ע' פוגלמן :

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת להורות למשיבה להפסיק הליך להטלת עיצום כספי בגין הפרות נטענות של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: החוק ) שמתנהל נגדה.

1.

ביום 11.3.2015 הודיעה המשיבה לעותרת על כוונתה להשית עליה עיצום כספי בסכום של כ-1.95 מיליון ש"ח. המשיבה ציינה כי באפשרות העותרת להציג טענותיה בעניין זה, בכתב, תוך 45 ימים. לבקשת העותרת, מועד זה הוארך ב-45 ימים נוספים. ביום 19.3.2015 התפרסמה בתכנית "לילה כלכלי" (להלן: התכנית ) המשודרת בטלוויזיה ובמרשתת (אינטרנט) כתבה בת פחות משלוש דקות שבה נטען כי המשיבה הטילה "קנס" בסך של כמעט שני מיליון ש"ח על העותרת. לכתבה התראיינה היועצת המשפטית של המשיבה ושמה של העותרת הוזכר בה כמה פעמים. בעקבות הכתבה פורסם דבר העיצום הכספי האמור בכתבות באמצעי תקשורת נוספים.

2.

העותרת טוענת כי המשיבה לא הייתה רשאית לפרסם את שמה עובר להחלטה להטיל עליה עיצום כספי. לדברי העותרת, המשיבה מחויבת בפרסום פרטים מסוימים בדבר עיצום כספי שהוטל בשל חובת הפרסום הקבועה בסעיף 22כא לחוק, אך בשים לב לכך שלא הותקנו תקנות לפי סעיף 22כא(ו) לחוק, עליה להימנע מפרסום זהות המפר שלו הוצא העיצום הכספי. העותרת סבורה כי אם יוטל עליה עיצום כספי בסופו של דבר, הפרסום המוקדם אשר נקב במפורש בשמה יביא להפרת הוראות החוק, אשר כאמור לשיטתה מחייבות לשמור על אנונימיות המפר. נוכח התנהלות זו מצד המשיבה מבקשת העותרת שנורה על הפסקת ההליך המינהלי שנקטה המשיבה נגדה, וזאת כדי להפחית את הפגיעה שנגרמה לה כתוצאה מהפרסום בתכנית. בצד העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים שיקפיא את המשך ניהול ההליך להטלת העיצום הכספי עד להכרעה בעתירה. עוד ביקשה העותרת כי הדיון בעתירה יתקיים בדלתיים סגורות וכי פרטיה יאסרו בפרסום.

3.

בהחלטה מיום 12.6.2015 ציינתי כי לא מצאתי עילה ליתן צו ביניים במעמד צד אחד; וכי נוכח העובדה שדבר ההליך של הטלת העיצום הכספי כבר פורסם, אין מקום להורות על איסור פרסום ארעי. עוד התבקשה תגובת המשיבה לבקשה למתן צו ביניים ולבקשה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. ביום 1.7.2015 הודיעה העותרת כי משלא ניתן צו ביניים היא הגישה למשיבה את טיעוניה בהתייחס להטלת העיצום הכספי; וכי האחרונה הזמינה אותה לשמיעת טיעוניה בעל פה. בנסיבות אלו – כאשר החלה שמיעת טיעוני העותרת במסגרת הליך הטלת העיצום הכספי – הודיעה העותרת כי היא אינה עומדת על בקשתה למתן צו ביניים, ולפיכך היא מתייתרת.

4.

בתגובתה המקדמית טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל היותה מוקדמת הן נוכח קיומו של סעד חלופי. בכל הקשור להיותה של העתירה מוקדמת נטען כי טרם התקבלה החלטה בעניין הטלת עיצום כספי על העותרת ואף לא הושלם הליך השימוע בעניינה. לדברי המשיבה, לאחר שתתקבל החלטה בעניין זה תוכל העותרת להשיג עליה, לרבות על סמכות המשיבה לקבל החלטה מעין זו נוכח ההפרות הנטענות. אשר לקיומו של סעד חלופי נטען כי גם אם יוטל על העותרת עיצום כספי עליה לערער על דרישת התשלום לבית משפט השלום. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי הפרשנות המרחיבה שהעותרת מבקשת לאמץ לעניין האפשרות לפרסם את זהות המפר חוטאת לתכליתו של החוק.

5.

לאחר שבחנתי את העתירה ואת התגובה המקדמית לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בשל היות העתירה מוקדמת. העותרת מבקשת, כאמור, כי בית משפט זה יורה על הפסקת ההליך המינהלי שכן לעמדתה אם יוחלט להטיל עליה עיצום כספי יביא הדבר לחשיפת זהותה. דא עקא, כפי שהעותרת מציינת בעצמה, בירור העניין טרם הושלם וממילא עוד לא התקבלה החלטה להטיל עליה עיצום כספי. כידוע, בית משפט זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון (ראו למשל בג"ץ 4321/14 שאובי נ' השר לשירותי דת , פסקה 4 (17.7.2014); בג"ץ 4115/14 המועצה האזורית גלבוע נ' ממשלת ישראל , פסקה 3 (12.6.2014)). המועד המתאים לבחינות טענות העותרת הוא אפוא לאחר קבלת החלטה על הטלת עיצום כספי, ככל שכך יוחלט. אין צריך לומר כי ההחלטה בדבר עיצום כספי נתונה לערעור לבית משפט השלום לפי סעיף 22כ לחוק.

העתירה נדחית אפוא על הסף וטענות העותרת שמורות לה. בנסיבות העניין, לא מצאתי עילה להורות על איסור פרסום פרטי ההליך דנן. העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 5,000 ש"ח.