בג"ץ 4321/14 משה שאובי נ. השר לשירותי דת

השופט ע' פוגלמן:

לפנינו עתירה התוקפת את הרכבה המתגבש של המועצה הדתית בשדרות.

1.

שלוש רשויות יכולות להציע מועמדים לכהונה במועצות דתיות: השר לשירותי דת (להלן: השר ); הרשות המקומית; והרבנות המקומית. כל רשות מחווה את דעתה על מועמדיהן של שתי הרשויות האחרות מבחינת התאמתם לתפקיד וכן מבחינת ייצוגם המתאים של הגופים והעדות המעוניינים בקיום שירותי דת יהודיים במקום (ראו סעיפים 5-2 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971; בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים נ' השר לענייני דתות , פ"ד נב(5) 241, 249 (1998)). עיריית שדרות קיבלה ביום 10.6.2014 החלטה בדבר רשימת מועמדיה למועצה הדתית בעיר (להלן: ההחלטה )

לצורך העברתה לבחינתו ולקבלת הסכמתו של השר. להחלטה זו מכוונת העתירה שלפנינו, שבצידה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים.

2.

העותרים הם חברי מועצת העיר שדרות וסיעות במועצת העיר, המונים שני חברים מתוך 13 חברים במועצת העיר. לטענתם, בהליך הבחירה שתוצאתו ההחלטה שקיבלה העירייה נפלו פגמים שונים. בין היתר, נטען כי על סדר יומה של מליאת מועצת העיר לא הונחו כלל שמות חברי המועצה הדתית המיועדים, כך שהעותרים – כחברי מועצה – לא יכולים היו לבחון את התאמתם לתפקיד; כי בהרכב המוצע לא נכלל אף נציג לאופוזיציה; וכי בהרכב המוצע של המועצה לא כלולים שני חברים הכשירים לשמש בתפקיד ראש המועצה הדתית, וזאת בניגוד לנוהל שקבע המשרד לשירותי דת.

3.

ביום 18.6.2014 ניתן על ידי צו ארעי המורה לשר להימנע מחתימה על הרכב המועצה הדתית שדרות ונתבקשה תגובת השר והעירייה לבקשה למתן צו ביניים. עוד הותרה הגשת תגובה למשיבים האחרים לעתירה. לאחר עיון בתגובות שהוגשו, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מבלי שאני מביע עמדה לגופם של דברים.

4.

אשר לטענות הנוגעות לשר, הרי שבעניין זה העתירה דנן היא עתירה מוקדמת. עד לרגע זה, לפי שנמסר מטעם השר, מועמדי הרשות המקומית למועצה הדתית טרם הועברו לעיונו. משכך, השר לא חיווה דעתו על המועמדים, וממילא ברור כי לא קיבל כל החלטה בעניין. משהסוגיה טרם נבחנה על ידי השר, אין מקום לכך שבית משפט זה יידרש לה. דין העתירה ככל שהיא מכוונת לשר להידחות אפוא בהיותה עתירה מוקדמת, ומובן שכל טענות העותרים שמורות להם (בג"ץ 9290/10 המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שר המשפטים (16.3.2011)).

5.

מקומן של יתר הטענות הנוגעות להחלטת הרשות המקומית אינו בבית משפט זה. חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ) קובע כי הסמכות לדון בהחלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, שאינה טעונה אישור של שר הפנים, נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו פריט 8(א) לתוספת הראשונה לחוק). בשלב זה, כאמור, אין עסקינן בהחלטת השר אלא אך בהחלטה של הרשות המקומית, הנופלת בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. כידוע, הלכה היא כי כל אימת שהעותרים יכולים לבקש סעדם מערכאה שיפוטית אחרת שאינה בית משפט זה – לא יידרש בית משפט זה לעתירה (ראו בג"ץ 8072/07 חסון גשר כח אדם בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה , פסקה 4 (28.10.2007)). יצוין כי כשלעצמי, איני משוכנע כי נכון להידרש לטענות הנוגעת להחלטת הרשות המקומית בשלב זה, מן הטעם שהחלטתה היא אך החלטה ראשונית אשר עשויה להשתנות בהמשך הדרך, עם קבלת חוות הדעת מיתר הגורמים המוסמכים. הליך מינויה של מועצה דתית הוא על פי רוב הליך ארוך, ואין לשלול את הטענה כי העיתוי המתאים לקיומה של הביקורת השיפוטית הוא לאחר מיצוי ההליך המינהלי, על כל שלביו. בין כך ובין אחרת, דין העתירה להידחות על הסף במישור זה נוכח קיומו של סעד חלופי, ובית המשפט לעניינים מינהליים, אם יתבקש להידרש לעניין, יעשה כחוכמתו.

העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא מתבטל גם הצו הארעי שהוצא. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים שהגישו תגובתם בסך כולל של 7,500 ש"ח.