בג"ץ 1897-24 בג"ץ 1897-24

השופטת ר' רונן:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר – אשר איננו מיוצג – כי נוציא מלפנינו צו "המבטל את חופשת בין הזמנים בכוללים וישיבות גבוהות והסדר בחודשים תשרי, ניסן, ואב...", וצו "המחייב את משרד החינוך להחזיר למשרד האוצר את הכספים שהועברו לאברכים בכוללים ובישיבות הגבוהות והסדר בחופשת בין הזמנים בשבע השנים האחרונות עקב היותה בלתי חוקתית". בתמצית, טוען העותר כי מקורה של חופשה זו בעבר וכיום היא כבר איננה מוצדקת; כי החופשה פוגעת בעקרון השוויון שכן לא ניתנת חופשה זהה לחיילי צה"ל בשירות סדיר; וכי החופשה נעדרת בסיס חוקתי ובלתי-סבירה.

2.דין העתירה להידחות על הסף, משאין היא מגלה כל עילה להתערבות. הטענות המשפטיות שמעלה העותר כבסיס לקבלת סעד מבית המשפט הגבוה לצדק הן כי "החופשה פוגעת בערך השוויון" וכי "החופשה לא-חוקתית ולא-מידתית ולוקה בחוסר סבירות". אלא שטענות אלה הועלו באופן כוללני, מבלי שהונחה תשתית עובדתית סדורה ומסד משפטי ענייני ומספק המאפשרים דיון בסעדים המבוקשים בה (ראו והשוו: בג"ץ 6832/23 הוכהאוזר נ' שר המשפטים – מר יריב לוין (12.9.2023); בג"ץ 5464/23 גודין נ' המועצה להשכלה גבוהה בישראל, פסקה 6 (20.7.2023)). די בכך כדי להביא לדחיית העתירה. למעלה מהדרוש ייאמר בקצרה כי כפי שהובהר לעותר במסגרת התשובה לפנייתו המוקדמת, בכל סוגי המוסדות קיימים ימי חופשה בהתאם לאופיים. אין בעצם השוני בין ימי החופשה שמוענקים במוסד אחד למשנהו – עליו מצביע העותר, כדי להעיד בהכרח על פגיעה בעקרון השוויון.

עוד יש לציין כי העותר אף לא מציג כל הצדקה לשיהוי המשמעותי שנפל בהעלאת טענותיו – כאשר אף לפי טענותיו שלו מדובר בחופשה המעוגנת במבחני התמיכה שנקבעו עוד בשנת 2004. גם מטעם זה דין העתירה להידחות.

3.העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.