בג"ץ 1909/06 ולדימיר קירסנוב נ. משרד הפנים בתל אביב

השופט א' א' לוי:

העותר ומי שהייתה אז אישתו עלו לישראל מאוקראינה, בשנת 1994. עם הגעתו ארצה זכה העותר לאזרחות מכח נישואיו ליהודיה, על-פי סעיף 4א לחוק השבות, תש"י-1950. כחודש לאחר שהגיעו ארצה, נפרד העותר מאישתו וזמן קצר לאחר מכן נרשמו גירושיהם במשרד הפנים.

משגילה המשיב כי העותר ואישתו נישאו זמן קצר בלבד לפני שעלו ארצה, כי מעולם לא ניהלו משק בית משותף, ולאור סמיכות הזמנים הרבה שבין מועד עלייתם לבין גירושיהם, התעורר החשד כי העותר זכה לאזרחות מכוחם של נישואים פיקטיביים. או אז, בתאריך 20.8.97 – לאחר שנערך לעותר שימוע – החליט המשיב לבטל הן את תעודת העולה שהוענקה לעותר והן את אזרחותו, והוא נדרש לצאת מישראל.

ביני לביני הגיש העותר עתירה לבית-משפט זה (בג"צ 5582/99), ובמסגרתה השיג על החלטת המשיב שלא להנפיק לו תעודת זהות חדשה במקום התעודה הקודמת שהחזיק, ואשר אבדה לו. עתירה זו נדחתה ביום 28.6.00 תוך שבית-משפט זה הדגיש כי "השגת אשרת עולה או אזרחות ישראלית על יסוד נישואין פיקטיביים מצדיקה את ביטול האזרחות ותעודת העולה".

עתה, משחלפו תשע שנים מאז החליט המשיב לבטל את אזרחותו, הגיש העותר עתירה זו.

דין העתירה להידחות על הסף. הגשתה של העתירה הנוכחית במרחק זמן כה ניכר מאז ניתנה ההחלטה בעניינו של העותר לוקה בשיהוי כבד. שיהוי שכזה מלמד על כך כי העותר למעשה זנח את טענותיו וויתר על זכויותיו. זאת ועוד, שיהוי כה ניכר בהגשת העתירה אינו מאפשר כיום לבחון את סבירות ההחלטה בדבר שלילת אזרחותו של העותר (השוו בג"צ 5260/05 מילושב נ' משרד הפנים, לא פורסם), זאת במיוחד לנוכח העובדה כי העותר עצמו לא טען מה פגם נפל בהחלטה לשלול את אזרחותו ואף לא ניסה להוכיח כי נישואיו היו נישואי אמת.

העתירה נדחית אפוא על הסף.