פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
1935/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
ד"ר מוריס נח'לה סרוג'י
נ ג ד
המשיבים:
1. עיזבון המנוח בשארה נחלה סרוג'י
2. מישיל בשארה סרוג'י
3. אוסמה בשארה סרוג'י
4. פאידה בשארה סרוג'י
5. ד"ר עזיז סרוג'י משיב 2
6. יוסף סרוג'י משיב 3
7. עפיף סרוג'י משיב 4
8. וואצף לחאם משיב 5
9. אלביר לחאם משיב 6
10. כאמל לחאם משיב 7
11. רמזי לחאם משיב 8
12. סמיר לחאם משיב 9
13. אמיל לחאם משיב 10
14. נביל לחאם משיב 11
15. אליאס סלים סרוג'י משיב 12
16. אניס סרוג'י משיב 13
17. סרוג'י אנטואנט משיב 14
18. סרוג'י אלי משיב 15
19. נחלה לילה משיב 16
20. סרוג'י סוהיל משיב 17
21. סרוג'י גבריאל משיב 18
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א
1111/01 מיום 15.1.2002 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' אברמוביץ, מ' בן-דוד, נ'
ממן
בשם המבקש: עו"ד א'
חורי
החלטה
1.המבקש והמשיבים הם בעלים במשותף של חלקה המצויה בעיר נצרת. למבקש בעלות ב-10% מן החלקה. המבקש תבע את פירוק השיתוף בחלקה וכן דמי שימוש ראויים. זאת, בעקבות הסכם שנערך בין המשיבים 4-1 ו-13-9 מצד אחד, לבין המשיבים 8-5, מצד שני, ולפיו שכרו האחרונים שני אולמות המצויים בבניין שהוקם על החלקה תמורת דמי שכירות שנקבעו בהסכם. לטענת המבקש, עסקה זו נעשתה בלא ידיעתו ובלא הסכמתו.
בית משפט השלום, בפסק-דין חלקי, דחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לתשלום דמי שימוש ראויים, והורה על תשלום חלקו של המבקש בדמי השכירות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, מלבד שינוי הנוגע לאופן חישוב סכום המגיע למבקש בגין דמי שכירות. המבקש משיג על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
2.עיינתי בטענותיו של המבקש ובתגובה להם, ולא מצאתי כי קמה עילה להתערב במסקנותיהן של שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניין. בין היתר קבעו הערכאות דלמטה, כי המדובר כאן - לאור מכלול נסיבות העניין, לרבות השימוש בנכס בעבר ומצבו הפיסי והמשפטי בהווה - בהסכם בדבר שימוש וניהול רגילים של הנכס. לפיכך, די בהסכמה של בעלי רוב החלקים במקרקעין, בהתאם לסעיף 30(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. ואכן, ההסכם בענייננו נעשה על דעת הבעלים של 87% מן הנכס. עוד נקבע, כי לא היה חוסר תום-לב בהתנהלותם של המשיבים, וזאת, בין השאר, לאור עובדת היותו של המבקש תושב חוץ שבמשך שנים לא גילה כל עניין בנכס, וידיעתו, עובר לחתימה על ההסכם, על האפשרות שהנכס יושכר, מבלי להביע התנגדות לכך. טיוטה של ההסכם הובאה - כך נקבע - לידיעתו של המבקש, ייתכן עוד לפני שנחתם על-ידי המשיבים כולם, והמבקש העיר את הערותיו אולם לא הביע התנגדות לעצם השכרת הנכס. שתי הערכאות הקודמות קבעו, כי המבקש השתהה שיהוי ניכר בטענותיו, ויש לראותו כמי שוויתר עליהן.
בנסיבות העניין, כאמור, אין להתערב בממצאיהן של הערכאות דלמטה ובמסקנותיהן. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
המבקש ישא בשכר-טרחת עורכי הדין של המשיבים 1, 2-4, 12-14, 8-11, בסכום של 5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ט בחשון תשס"ג
(4.11.2002).
ש ו פ ט