בג"ץ 1964-24 בג"ץ 1964-24

השופטת ר' רונן:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר – אשר איננו מיוצג – כי ניתן צו על תנאי המורה לרשות המיסים להשיב לו את הכספים שנמשכו מחשבונו הפרטי בבנק הפועלים. ככל שניתן להבין מהעתירה, בשנת 2006 ניתן נגד העותר צו לכינוס נכסים. לטענתו, משלא בוצע כינוס הנכסים כנדרש, לא הועברו תשלומים שהיו אמורים לעבור לרשות המיסים. משכך, טוען העותר, בשנת 2013 משכה רשות המיסים כספים מחשבונו הפרטי.

2.דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אינה מניחה כל תשתית עובדתית וראייתית סדורה ועניינית המאפשרת דיון בסעדים המבוקשים בה (ראו, למשל: בג"ץ 6832/23 הוכהאוזר נ' שר המשפטים – מר יריב לוין (12.9.2023); בג"ץ 3547/23 פלוני נ' מדינת ישראל – צבא הגנה לישראל (10.5.2023); בג"ץ 1260/23 פלק נ' משטרת ישראל (14.2.2023)). כך, חרף טענות העותר כי רשות המיסים משכה כספים מחשבונו הפרטי, הוא לא הציג כל אסמכתא התומכת בטענה זו. העותר אומנם צירף לעתירתו נספח שכותרתו "ריכוז משיכות ע"י רשות המיסים", ואולם מדובר למעשה ברשימה של סכומים שככל הנראה הוכנה על ידי העותר, שאינה כוללת ולו פירוט של המועדים בהם נמשכו הסכומים הנטענים. ברי כי לא ניתן להסיק ממסמך זה דבר, ולבטח לא ניתן לקבוע על בסיסו כי רשות המיסים משכה כספים מחשבונו של העותר. עוד יש לציין כי במענה שנשלח לעותר מרשות המיסים, אשר צורף אף הוא כנספח לעתירה, הובהר לו שלא נמשכו כל כספים מחשבונו. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לקבוע כי טענות העותר נטענו ללא בסיס של ממש. מכל מקום, אף אם היה בסיס לטענות העותר, נראה כי ההליך המתאים להעלאת טענותיו הוא הליך של תביעה אזרחית להשבה ולא עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

לא למותר לציין גם כי על פי טענות העותר עצמו, רשות המיסים משכה לכאורה כספים מחשבונו עוד בשנת 2013. חרף זאת, העותר לא מבהיר מדוע השתהה למעלה מעשור עד להגשת העתירה. גם בטעם זה יש כדי להצדיק את דחיית העתירה.

3.אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.