בג"ץ 20/01תמיר אטדגי נ. מדינת ישראל

חלקי

1.לא ראינו מקום לבקש מבא-כוח המשיבה להשיב על הערעור נגד הכרעת הדין. הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום התבססה על קביעת בית המשפט המחוזי, כי עדות המתלוננת מהימנה עליו ללא סייג, על התימוכין שנמצאו לעדות המתלוננת בראיות אחרות ועל דחיית גרסתו של המערער כבלתי ראויה לאמון. טענות הסניגור לא שיכנעונו בקיום טעם העשוי להצדיק התערבות במימצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור ככל שהוא מופנה נגד ההרשעה בדין.

2.המערער השיג בערעורו, לחלופין, גם על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בשל העבירות שבהן הורשע. שמענו את טיעוני הפרקליטים גם לגבי חלק זה של הערעור. בטרם נחליט בערעור על גזר הדין ולאור בקשת הסניגור, נבקש משירות המבחן להגיש לנו תסקיר אודות המערער המרצה את עונשו בבית הסוהר "אשל". נבקש משירות המבחן להגיש לנו את התסקיר, ככל האפשר, תוך 60 ימים מהיום, ועם קבלתו תקבע המזכירות את הערעור להשלמת טיעון לפני הרכב זה. נבקש להטעים כי בהיענותנו לבקשת הסניגור, לעניין הזמנת תסקיר, אין משום נקיטת עמדה כלשהי ביחס לערעור על גזר הדין. משהחלטנו לבקש תסקיר מבחן ביחס למערער הננו נענים לבקשת בא-כוח המדינה ומבקשים מקצינת המבחן שהגישה לבית המשפט המחוזי תסקיר-נפגעת אודות המתלוננת, להגיש לנו (בתוך המועד שצוין) תסקיר משלים אודות המתלוננת.