בג"ץ 2025/15 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

עתירה זו מופנית כלפי החלטה מיום 14.8.2014 אשר ניתנה במספר הליכים שיזם העותר (בג"ץ 668/14 ואח'), והסעד המבוקש נוגע בעיקרו של דבר לפרשנותה וליישומה של ההחלטה בידי מזכירות בית המשפט העליון.

בבקשה זו מבקש העותר לפטור אותו מתשלום אגרה בגין ההליך וזאת על יסוד פטור מתשלום אגרה שניתן לו לטענתו בהליכים קודמים. ואולם אין ברשימת ההליכים אשר צורפה - ויודגש כי מעבר לרשימה זו לא צורף דבר להוכחת המצב הכלכלי של העותר - כדי להצדיק פטור מתשלום אגרה, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית , פטור מתשלום אגרה שניתן בהליך קודם עשוי לשמש לכל היותר ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית (לשון תקנה 14(ד)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) ואין מדובר בעובדה שאין בלתה (כפי שהובהר לעותר בהליכים קודמים שיזם, ראו למשל רע"א 8436/11, החלטה מיום 29.11.2011).

שנית , החלטה בדבר פטור מאגרה משמשת כראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית אך אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, ואילו חלק מן ההחלטות שצויינו בידי העותר ניתנו במועד מוקדם יותר.

שלישית , בחלק מן ההליכים שפורטו לא ניתנה כל החלטה פוזיטיבית בדבר פטור מתשלום אגרה אלא מדובר בהליכים שהועברו לטיפול

חרף אי תשלום האגרה, ואין משמעות הדברים כי הבקשה לעניין האגרה התקבלה לגופה (ראו למשל בג"ץ 668/14).

רביעית , העותר אינו מציג מידע מלא בעניין שכן הקורא התמים עשוי לסבור כי כל אימת שפונה העותר לבית המשפט ניתן לו פטור מתשלום האגרה. ואולם לאמיתם של דברים לצד ההחלטות אותן פירט קיימות החלטות רבות מאוד בהן נדחו בקשות לפטור מתשלום אגרה שהגיש העותר, תוך שהובהר לו שוב ושוב מה צריכה לכלול בקשת פטור כזו וכי עליה להיתמך בכל האסמכתאות הדרושות ובתצהיר. העותר מתעקש שלא לעשות כן ועומד על עמדתו כי די בבקשה לקונית וחסרה, ואם אכן ידו אינו משגת והוא זקוק לפטור מתשלום אגרה ומעוניין כי ההליכים המוגשים על ידו יגיעו לכלל בירור ענייני, מעורר הדבר תמיהה ממשית לה לא ניתן כל מענה.

אשר על כן אין מקום לפטור את העותר מתשלום האגרה על יסוד בקשתו כפי שהוגשה, והבקשה נדחית אפוא.

האגרה תשולם בתוך 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך ללא הודעה נוספת.