בג"ץ 2294/14 פנחס חוה נ. עמידר ,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע''מ

השופטת א' חיות:

זוהי עתירה למתן צו על-תנאי אשר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ישכנו את העותרים בדיור ציבורי התואם את צרכיו הרפואיים של העותר 1 (להלן: העותר ) , ובפרט בדירה ספציפית המצויה ברחוב גולני בבאר שבע.

1.

ביום 11.5.2010 חתמו העותרים על הסכם שכירות עם עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר ), לשכירת דירה ברחוב רינגלבלום בבאר שבע. לאחר זמן מה החריפו, לטענת העותר, ליקויי הראייה מהם הוא סובל עד כדי עיוורון ובשל כך פנה למשרד הבינוי והשיכון בבקשה להחלפת דירה בדיור הציבורי. ביום 12.3.2012 החליטה ועדה ציבורית מטעם משרד הבינוי והשיכון לאשר את בקשת העותר וקבעה כי הוא יהא זכאי לקבל דירה בשכונה ג' בבאר שבע (בה מתגוררים בניו), וכן כי הוא זכאי לכך שהדירה תהיה בקומה ראשונה. בהמשך, ביום 24.3.2014, הוסיפה הוועדה וקבעה כי לנוכח מצב המבקש יש לשכנו בדירה שאינה דורשת לעלות יותר מחמש מדרגות. על אף ההחלטות הללו, לא מצאה עמידר דירה מתאימה לצרכי העותר ועל כן הוא נותר לגור בדירתו הנוכחית. לאחרונה, טוען העותר, נודע לו על דירה בדיור ציבורי ברחוב גולני בבאר שבע התואמת את צרכיו, אך היא הוצעה לזכאי אחר המצוי במצב רפואי וסוציו אקונומי עדיף. מכאן העתירה שלפנינו בה טוען העותר כי ההחלטה שלא לשכנו בדירה זו לוקה בחוסר סבירות קיצוני וכי דינה להתבטל.

2.

דין העתירה להידחות על הסף.

פרט 13 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, קובע כי הסמכות לדון ב"החלטה של רשות בענין דיור ציבורי לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, למעט סעיף 12, ולפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998, וכן עניני דיור ציבורי לפי כל נוהל " (ההדגשה אינה במקור), מצויה בידי בית המשפט לעניינים מנהליים. בניגוד לטענת העותר (ס' 94-93 לעתירה), צירופה של עמידר כמשיבה לעתירה אין בו כדי לשנות מכללי הסמכות העניינית הקבועים בפרט 13 הנ"ל (ראו והשוו: בג"ץ 10949/08 רופר נ' משרד השיכון ועמידר (1.2.2009); בג"ץ 3110/05 אלחדד-סגל נ' מינהל מקרקעי ישראל (3.4.2005)), ומשיש בידי העותרים סעד חלופי על דרך של פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אין מקום לדון בעתירה שהגישו לבית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.