בג"ץ 23238-08-26 בג"ץ 23238-08-26

הנשיא יצחק עמית: ככל שניתן להבין, בעתירה שלפנינו מעלה העותר, שאינו מיוצג, השגות ביחס לפסק דין שניתן בעניינו בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לפני למעלה משנתיים, ביום 23.5.2024 (על"ח 65827-06-23, השופט ע' איתם; להלן: פסק הדין או פסק הדין של בית הדין האזורי). 1. בתמצית רבה יצוין כי מפסק הדין ומהעתירה עולה כי העותר עבד במשך כשנה וחודשיים, טרם שירותו הצבאי, כסוקר אצל המשיבה 1, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעורו של העותר על החלטתה של ועדת התעסוקה לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949 (להלן: חוק החיילים המשוחררים), וקבע כי בנסיבות העניין חוק החיילים המשוחררים אינו מקים חובה לקבלו בחזרה לעבודה לאחר שחרורו מצה"ל. בעיקרו של דבר, בעתירה דנן נטען כי פסק הדין התקבל בניגוד להוראות חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, כיוון שהוא ניתן על ידי דן יחיד, ללא נציגי ציבור. עוד נטען כי יש להורות למדינה להחזיר את העותר לעבודה אצל המשיבה 1, בהתאם לחוק החיילים המשוחררים. להשלמת התמונה יצוין – אף שהדבר לא נזכר בעתירה – כי על פסק הדין האמור הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 58355-05-24). ערעור זה נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 9.7.2024, אשר מצא לאמץ את פסק הדין של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: פסק הדין בערעור). 2. לאחר שעיינו בעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. תחילה, דין העתירה להידחות על הסף כבר מחמת השיהוי הכבד שנפל בהגשתה. כאמור, העתירה הוגשה בחלוף למעלה משנתיים לאחר שניתן פסק הדין בערעור. בית משפט זה עמד לא אחת על כך ששיהוי ניכר בהגשת עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה יביא לדחייתה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 873/22 סאלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (6.2.2022)). בענייננו, העותר לא הציג טעם כלשהו לשיהוי הניכר שנפל בהגשת העתירה. ממילא, לא מצאנו כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות דיון בעתירה חרף השיהוי הממושך שנפל בהגשתה (והשוו: בג"ץ 9262/16 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 16 (13.2.2018)). 3. יתרה מכך, עיון בפסק הדין של בית הדין האזורי מעלה כי זה ניתן על ידי דן יחיד בהסכמת הצדדים, בעת שהעותר היה מיוצג, כיוון שנציגי הציבור לא הוזמנו לדיון מחמת טעות (פסקה 5 לפסק הדין). נסיבות אלה לא נזכרו בעתירתו של העותר, וממילא אף לא הועלו על ידו טענות כלשהן ביחס לנכונותן. חשוב מכך, טענותיו של העותר במישור זה הועלו לראשונה בעתירה דנן, ולא נדונו בערעור שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, ומבלי שאנו נדרשים להביע עמדה לגופם של דברים, אין לאפשר לעותר לעקוף את סדרי הדין המקובלים באמצעות פניה לבית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 3286/10 עטיה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 4 (24.6.2010)). 4. זאת ועוד, העתירה דנן נפרסת על פני עמוד בודד ואינה כוללת תשתית עובדתית מינימלית המאפשרת להכריע בה לגופה. כאמור, העותר אינו מתייחס בעתירתו לפסק הדין בערעור, ואף לא להסכמת הצדדים כי פסק הדין של בית הדין האזורי יינתן על ידי דן יחיד. כמו כן, העותר מציין בכלליות כי טענתו לעניין המותב שנתן את פסק הדין היא "רק הפרת חוק אחת מיני רבות שנערכה בתיק", מבלי לפרט מהן אותן הפרות חוק נטענות. על כן, דינה של העתירה להידחות על הסף גם בשל הטענות הכוללניות שבה והיעדר תשתית עובדתית ומשפטית מספקת (בג"ץ 70228-08-24 משלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (3.9.2024); בג"ץ 3603/20 צבר נ' מדינת ישראל (2.7.2020); בג"ץ 4791/11 טייץ נ' מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי (4.7.2011)). 5. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להיקף ההתערבות בהחלטות ובפסקי הדין של בתי הדין לעבודה. הלכה היא כי בית משפט זה אינו דן בפסקי דין ובהחלטות של בתי הדין לעבודה כערכאת ערעור. ההתערבות בפסקי דין ובהחלטות אלו תעשה אך במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי צדק מחייבים זאת (ראו מיני רבים: בג"ץ 22918-09-26 גדז' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (22.9.2026); בג"ץ 12142-09-25 הממונה על השכר במשרד האוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 12 (9.2.2026)). מבלי לגרוע מנסיבותיו האישיות של העותר, לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המקימים עילה להתערבותנו. 6. העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.