בג"ץ 2393/22 שלמה מקמל- ש.א. מקמל משאיות בע"מ נ. עיריית פתח תקווה

השופט ד' מינץ:

לפנינו עתירה במסגרתה התבקשנו להורות על סעדים שונים הנוגעים, ככל שניתן להבין, לשימוש שנעשה על ידי עותר 1, מר מקמל שלמה (להלן: העותר ) במחסן שהוא שוכר, על פי טענתו, ממשיבה 8 (להלן: המחסן ). בין היתר התבקש ביטול החלטת משיבה 1 בדבר שימוש חורג שנעשה במחסן על פיה גם הוגש כתב אישום נגד העותר; שינוי סיווג המחסן (מ"תעשייתי מזערי" ל"חקלאי מזערי") לעניין גביית ארנונה; שורה של סעדים בנוגע להתנהלותם של משיבים 7-1 בעניינן של משיבות 11-8, ובכלל זה כי נורה על גביית תשלומי ארנונה ממשיבות 8 ו-9 שנטען כי הן המחזיקות בפועל במחסן ועל אכיפת שימוש חורג בקרקע מצד משיבות 11-8, לצד סעדים כלליים נוספים. כמו כן נתבקש צו על תנאי המורה למשיבים 5-1 לנמק מדוע הם "פוגעים בזכות לשוויון של תושבי העיר פתח תקווה ובעלי העסקים בעיר על ידי גבייה סלקטיבית של מיסי ארנונה, ועל ידי מתן הנחת ידוענים"; לנמק מדוע משיבות 11-8 "מועלות באמון הציבור ובבעלי המניות על ידי בנייה בלתי חוקית, שוד ארנונה, מתן הודעות שקריות לבתי המשפט השונים לעיתונות ולציבור"; ולנמק מדוע "משיבה 7-6 בתפקידה כראשת רשות ניירות הערך, לא פעלה כדי לבדוק את טענותיהם של העותרים ביחס למשיבות 8-11, והצטרפה לכל הפחות לגרירת הרגליים של עריית פתח תקווה".

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אינה מבססת תמונה עובדתית או משפטית ברורה ולא ניתן להבין על איזו החלטה מינהלית קונקרטית מלינים העותרים שלגביה מבוקש הסעד, ודי בכך כדי לדחותה (וראו למשל: בג"ץ 4638/18 גרובר נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון , פסקה 1 (21.6.2018)). גם לא ניתן להבין אילו פניות, אם בכלל, נעשו למי מהמשיבים בעניינים העומדים על הפרק. זאת למעט פניות אשר נשלחו ככל הנראה ביום 18.11.2021 ל"בעלי תפקידים בעיריית פתח תקווה" בליווי מסמכים רבים אשר קשה להסיק מהן במה המדובר. כמו כן, בחלקה מתבססת התשתית העובדתית על רסיסי מידע שדלו העותרים מתוך פרסום בתכנית טלוויזיונית ("המקור") כשהם מעלים טענות כלליות שונות ומגוונות לגבי מכלול עניינים שהרלוונטיות שלהם לא הובהרה. כמו כן, העותרים מגלים טפח ומכסים טפחיים. כך לשם דוגמה, באשר לסעד שעניינו ביטול "החלטת המשיבה 1, על שימוש חורג בנכס של עותר 1 מיום 7.7.2019 על פיה הוגש כתב אישום נגדו", עיון במערכת נט המשפט מגלה כי הצדדים באותו הליך (רע"ס 27036-02-20) הגיעו להסכמה על הסדר טיעון במסגרתו בוטל כתב האישום נגד העותר, והחברה שבבעלותו הורשעה בעבירות כתב האישום לאחר שהודתה בביצוען. לזאת לא נוכל להידרש.

לא למותר לציין כי ככל שהעתירה מכוונת לסיווג עסקו של העותר לצרכי ארנונה, הרי שבעניין זה עומד לעותרים סעד חלופי ועליהם לעלות טענותיהם בהליכים המתאימים לכך (ראו למשל: בג"ץ 6918/13 תחנת הרכבת 2012 בע"מ (מועדון הג'סטיס) נ' שר הפנים (15.10.2013)).

כאמור העתירה נדחית.