פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6918/13
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותרת:
תחנת הרכבת 2012 בע"מ (מועדון הג'סטיס)
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. שר האוצר
3. עיריית ירושלים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד דור חזקיה
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1.
במוקד העתירה שלפנינו דרישת העותרת לשנות את חיוב הארנונה שהוטל על נכס ברח' דרך חברון 28 בירושלים, שבו היא מפעילה מועדון ריקודים. בדרישה לתשלום ארנונה שנשלחה לעותרת ביום 12.5.2013 צוין כי היא חייבת בתשלום כ-214 אלף ש"ח בגין השנים 2013-2012, לאחר שהנכס סווג לפי הסיווג השיורי "משרדים, שירותים ומסחר נכסים ששטחם מעל 150 מ"ר". בעתירה נטען כי על המשיבים ליצור סיווג ייחודי למועדוני לילה ששיעור הארנונה בגינו נמוך יותר, כמקובל בערים אחרות בישראל. לחלופין, מבקשת העותרת להורות למשיבה 3 לחייב את הנכס בארנונה לפי סיווג מתאים יותר שעניינו פעילות תרבות ופנאי. בנוסף, נטען כי על המשיבים 2-1 להפעיל את סמכותם לאשר את שינוי הסיווג, ככל שנדרש אישור כאמור.
2.
דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.
ככל שהעותרת מבקשת להשיג על שומת הארנונה שנקבעה לה, עליה להגיש השגה למנהל הארנונה (סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: החוק ) ). על החלטתו של מנהל הארנונה ניתן להגיש ערר בפני ועדת ערר, בעילות הקבועות בחוק (סעיף 6(א) לחוק). על החלטתה של ועדת ערר ניתן לערער בפני בית המשפט לענינים מינהליים (לפי פרט 7 לתוספת השנייה של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). בצד האמור, קיים מסלול נוסף לתקיפת החלטות בענייני ארנונה, בהליך של עתירה מינהלית לפי פרט 1 של התוספת הראשונה לחוק בתי משפט מינהליים.
אמנם, שר הפנים ושר האוצר צורפו כמשיבים לעתירה, ונתבקשה הפעלת סמכותם לפי דין. דא עקא, שלא צוין אם הייתה פנייה למשיבים אלה מצד גורם כלשהו, וממילא הפעלת סמכותם אינה עומדת על הפרק. מכאן שצירוף זה אינו שולל את הסעדים החלופיים שעליהם עמדנו (השוו: בג"ץ 8886/05 סואעד נ' המועצה אזורית משגב (25.9.2005)).
בנקודת הזמן הנוכחית, ומבלי שננקט על-ידי העותרת אף אחד מבין המסלולים האמורים, אין אנו נדרשים לשאלה אילו טענות יש להעלות במסלול האחד ואילו במסלול האחר. לענייננו, די בכך, שלעותרת עומדים סעד או סעדים חלופיים, שבהם היא יכולה לעשות שימוש על מנת להשיג את מבוקשה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (השוו: בג"ץ 8636/03 התעשייה הצבאית לישראל נ' ועדת הערר (22.10.2003)). במאמר מוסגר יוער כי בעתירה אף לא צוין אם העותרת פנתה למשיבים עובר להגשת העתירה, ולכן דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת אי מיצוי הליכים.
העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"א בחשון התשע"ג (15.10.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט