בג"ץ 4638/18 עדנה שדה גרובר נ. מדינת ישראל - משרד הביטחון

השופט י' עמית :

1.

העותרת, שאינה מיוצגת, הגישה העתירה שבפני, ואקדים ואומר כי על אף שקראתי בעיון את העתירה על נספחיה החלקיים שהוגשו, התקשיתי להבין עד תום את התמונה העובדתית ואת טענותיה המשפטיות של העותרת. די בכך כדי לדחות את העתירה.

2.

ככל שעלה בידי לדלות מהחומר שבפני, נראה כי העותרת היא אישה בעלת 100% נכות, אשר התגרשה מבעלה (להלן: המנוח ) בשנת 1991. השניים חתמו על הסכם גירושין, אשר קיבל בהמשך תוקף של פסק דין (1276/89), במסגרתו נקבע כי "הקצבה החודשית של הבעל מצה"ל [...], תשולם לאישה אם היא תהיה בחיים בעת פטירת הבעל [...]. הבעל מצהיר בזה שביום אישור הסכם זה כפס"ד אין שום הוראה במשרד הבטחון הסותרת את הוראות סעיף זה". לאחר פטירת המנוח בשנת 2006, פנתה העותרת לממונה על תשלום גמלאות בצה"ל (להלן: הממונה ) בתביעה לקצבת השארים של המנוח בהתאם להסכם הגירושין – ותביעתה נדחתה.

העותרת לא פרשה בפנינו את הטעמים לדחיית תביעתה הנ"ל, אך מהחלטת ועדת הערעורים שניתן בעניינה (וע (ת"א) 1154/06 (14.12.2008)) עולה כי הוחלט לשלם את קצבת השארים למי שהוכרה על-ידי הממונה כידועה בציבור של המנוח. מהעתירה עולה כי העותרת ניהלה הליכים משפטיים רבים סביב המתואר לעיל, ובין היתר תבעה את עורך הדין שייעץ לה בעת החתימה על הסכם הגירושין.

3.

ככל שירדנו לסוף דעתה, נראה כי כוונתה של העותרת בעתירה זו היא להעלות טענות נגד התנהלותו של שופט בית המשפט המחוזי שנתן בשעתו תוקף של פסק דין להסכם הגירושין בשנת 1991. לטענתה, השופט התרשל כאשר לא הבהיר לצדדים את המשמעויות המשפטיות של הסעיף בהסכם הגירושין הנוגע לקצבת השארים, ולא הורה לעורכי הדין לערוך את הסעיף מחדש.

העותרת ביקשה כי נורה לתקן את הטעויות שנעשו בעניינה "על ידי צו בית משפט מכובד זה המורה לצה"ל או למדינה לשלם לי את הגמלה (מזונות) מיום מותו של בעלי עד היום".

4.

אין בידינו להיעתר למבוקש.

אף אם מבקשת העותרת להעלות טענות בדבר אחריות שילוחית של המדינה לרשלנות שיפוטית (ואף בהתעלם מסוגיות של חסינות שיפוטית לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התיישנות ומעשה בי"ד שעלולות להתעורר בהקשר זה) – בג"ץ אינו הפורום להעלותן. על כן, לא נוכל להידרש לטענות אלה.

5.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.