בג"ץ 2425/09 ביתן ספרק-סחר (1980) בע"מ נ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים

לפניי בקשה מטעם המשיבים 4-6 לחיוב העותרות בהוצאותיהם.

1.

העתירה, שהוגשה ביום 17.3.2009, הופנתה נגד המשיבים 1 -3, שר התחבורה וגורמים במשרד התחבורה (להלן – המדינה). התבקש בה ביטול הוראת נוהל 07/07 של משרד התחבורה, שעניינה רישוי יבוא חלקי מרכב חליפיים לכלי רכב, המיוצרים שלא על ידי היצרן המקורי (להלן – הוראת הנוהל). העותרות, העוסקות כולן ביבוא ובסחר של חלקי מרכב חליפיים לרכב, טענו כי הוראת הנוהל פוגעת בחופש העיסוק שלהן וכי היא הותקנה בחוסר סמכות.

ביום 1.4.2009 הוגשה בקשה מטעם המשיבים 4 ו-5 – איגוד המוסכים בישראל ואיגוד שמאי ביטוח בישראל - להצטרף כמשיבים לעתירה. בבקשה נטען כי מן הדין היה לצרפם מלכתחילה כמשיבים חיוניים וחשובים, בתור מי שמתקינים את החלפים (המוסכים) ומי ששמים אותם לצורכי קביעת ערך ההשבה לדמות (השמאים) ובתורת מי שיושפעו מסוגיית טיב ואיכות החלפים לרכב הן מקצועית והן כלכלית. המשיבים 1 – 3 נתנו הסכמתם לבקשת הצירוף וגם העותרות לא התנגדו לה והותירו אותה לשיקול דעת בית המשפט. בהחלטה מיום 5.5.2009 (כב' השופט א' רובינשטיין) צורפו המשיבים 4-5 כצד לעתירה.

2.

בתגובה המקדמית של המדינה לעתירה הוסבר כי הוראת הנועל נועדה לוודא כי ייעשה שי מוש רק בחלקי מרכב חליפיים שטיבם ואיכותם יבטיחו רמת בטיחות מספקת. כן הוסבר כי להוצאת הוראת הנוהל קדמה עבודת מטה ארוכה ומגעים מ מוש כים עם העותרות. במסגרת זו סוכם על פיילוט של ששה חודשים במהלכו יישלחו היבואנים את חלקי המרכב החליפיים לבדיקות מעבדה, ובהתאם לתוצאות הבדיקות ייקבע מפרט הבדיקה הסופי. נטען עם זאת כי בשל חוסר שיתוף פעולה ראוי של היבואנים עם הפיילוט, הנתונים שהתקבלו במסגרתו הם חלקיים. המדינה הודיעה כי היא מוכנה לאפשר ליבואנים כמה חודשים נוספים על מנת להשלים את ביצועו של הפיילוט, בכפוף לכך שיתחייבו לשתף פעולה באופן ראוי ועל פי לוח זמנים קשיח. המדינה ציינה כי אם יקבלו העותרות את ההצעה להארכת תקופת הפיילוט, לא ייאסר עליהם גם בתקופת הפיילוט המוארכת ועד ליום 15.9.2009 לייבא חלקי מרכב חליפיים אך מן הטעם שאינם עומדים בהוראת הנוהל. לחילופים הציעה המדינה כי העתירה תיקבע לדיון בהקדם וכי עד לדיון לא יאסר יבוא חלקים רק משום שאינם עומדים בהוראת הנוהל.

3.

משיבים 4 ו-5 הגישו ביום 19.4.2009 עמדתם לגבי העתירה. עמדתם, בתמצית, הייתה כי הוראת הנוהל היא מקצועית, ראויה וחיונית לצורך קידום הבטיחות של כלי הרכב, וכי דין העתירה להידחות. ביום 4.5.2009 הוגשה בקשה מטעם המשיב 6 – איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה - להצטרף כמשיב לעתירה, תוך שהוא מצטרף לעמדת המשיבים 4 ו-5 ואינו מבקש להגיש כתבי בי דין נוספים. הוסבר כי איגוד קציני הבטיחות לא הצטרף עם משיבים 4 ו-5 מלכתחילה, כמקשה אחת, מטעם טכני בלבד – קיום בחירות פנימיות באיגוד בדיוק עובר להגשת בקשת ההצטרפות, באופן שלא איפשר קבלת החלטה אודות ההצטרפות.

4.

ביום 4.5.2009 הוגשו גם תגובות בעלי הדין להצעת המדינה בענין הארכת הפיילוט. משיבים 4 ו-5 מסרו כי הם מתנגדים לכל אורכה הניתנת לעותרות. העותרות, מצידן, טענו כי ההצעה להארכת תקופת הפיילוט, תוך הותרת הוראת הנוהל במהותה על כנה, אינה יכולה להתקבל, אך הן תהנה נכונות לעבוד בשיתוף פעולה אמיתי עם המדינה לגיבוש נהלי איכות שוויוניים ואובייקטיביים לחלקי מרכב. הצעתה החלופית של המדינה נענתה בחיוב. משכך נקבעה העתירה לדיון בחודש יולי 2009. משיב 6 צורף כמשיב נוסף בעתירה (החלטת כב' השופט א' רובינשטיין מיום 5.5.2009). בהמשך התקיימו הליכים בקשר לבקשה לצו ביניים שהגישו העותרות, שטענו כי המדינה אינה עומדת בהתחייבות שקיבלה של עצמה שלא לפעול לפי הוראת הנוהל עד לדיון בעתירה.

5.

בסמוך למועד הדיון הוגשה בקשה מטעם העותרות והמדינה לדחייה קצרה של מועד הדיון. נמסר בה כי הצדדים בוחנים את האפשרות להגיע לפשרה ביניהם, שאם תושג תייתר את הצורך בהכרעה בעתירה. הדיון נדחה כמבוקש לסוף חודש יולי 2009. ביום 29.7.2009 הוגשה בקשה נוספת לדחית מועד הדיון. נמסר בה כי ביום 28.7.2009 התקיימה ישיבה בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא יבוא חלקי מרכב חליפיים. בסיכום הישיבה דרשה ועדת הכלכלה ממנכ"ל משרד התחבורה לקיים בחינה מחדש של הוראת הנוהל וכן לחדש את ההידברות בין משרד התחבורה לבין נציגי היבואנים של חלקי המרכב החליפיים. חרף התנגדות המשיבים 4 – 6, נדחה הדיון בשלושה חודשים.

6.

ביום 8.11.2009 הגישו העותרות בקשה למחיקת העתירה. נמסר בה כי בהתאם לבקשת ועדת הכלכלה של הכנסת התנהלה במשך החודשים האחרונים הידברות בין משרד התחבורה לבין נציגי היבואנים. מאחר שמתסמן כי הצדדים מגיעים להבנות עקרוניות ביחס לשיטת העבודה בין הצדדים וביחס לבחינת הוראת הנהול בפרט, מתבקשת משיכת העתירה ללא צו להוצאות. המדינה נתנה הסמכתה לבקשה. משיבים 4 -6 הסכימו למחיקת העתירה אך עמדו על פסיקת הוצאות. לטענתם, לא היה מקום מלכתחילה להגשת העתירה וזו הייתה משוללת עילה ותכלית מדעיקרא. לטענת משיבים 4 – 6 הבינו זאת גם העותרות אך הן ניסו להשיג, באמצעות עצם הגשת העתירה, הישגים לבר משפטיים תוך שי מוש

לרעה בהליך המשפטי. משיבים 4 – 6 הדגישו כי על פי הצהרת משרד התחבורה הוראת הנוהל עומדת על כנה ובתוקף ותמשיך להיות בתוקף ללא שינוי. המשיבים 4-6 הוסיפו וטענו כי הצטרפו לעתירה, בין היתר, על פי בקשת משרד התחבורה עצמו. הם נדרשו להגשת כתבי בי דין רבים, חלקם בלחץ זמן, לרבות בשל ריבוי הבקשות והפניות בנושא צו הביניים מטעם העותרות. הם הוסיפו כי ההליך המשפטי בא לאחר שהמשיבים 4 -6 כבר נדרשו לעניין הנוהל בשנים קודמות וכבר השקיעו זמן ומשאבים רבים בעניין. משיבים 4 -6 סבורים כי משנמשכה העתירה מבלי ששונה המצב המשפטי ביחס לנוהל, אין מקום לפטור את העותרות מהוצאות.

7.

העותרות, מנגד, סבורות כי אין הצדקה לחייבן בהוצאות. הן מציינות כי המשיבים 4 -6 לא היו צד לעתירה המקורית. הם אלה שביקשו להצטרף לעתירה, הגם שהעתירה אינה מתייחסת אליהם ולא התבקש בה סעד כלשהו מהם. עוד נטען כי העתירה הייתה מוצדקת והסתיימה בפשרה. לדבריהן, בסיומה של הידברות מ מוש כת הגיעו הצדדים להסכמות עקרוניות ביחס לשיטת העבודה בין הצדדים בכלל וביחס לבחינת הוראת הנוהל בנושא העתירה בפרט. הסכמות אלה מהוות, מבחינת העותרות, קבלה חלקית של העתירה.

8.

לאחר עיון בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לחייב את העותרות בהוצאות המשיבים 4-6 להידחות. ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. עם זאת, לא תמיד חזרה מההליך המשפטי תביא בהכרח לחיוב בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של העותר. שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו טרם זמנו, מבלי שזכה לסעד אותו ביקש, נקודת המוצא היא כי ישא בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. במצב זה אין החלטה הקובעת את צדקת הגשתו של ההליך, ומבין שני בעלי הדין ראוי, ככלל, כי זה שגרם להוצאות ישא בהן. מחיקת ההליך ללא קבלת הסעד, יש בה כדי להצביע, על פני הדברים, על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)). מחיקת עתירה מבלי לקבל הסעד אינה מעידה בהכרח כי העתירה לא הייתה מוצדקת.

9.

במקרה שלפניי, נמחקה העתירה לבקשת העותרות, מבלי שהתבררה לגופה. יש להניח כי המשיבים 4-6 נשאו בהוצאות בגין הצטרפותם כמשיבים בעתירה. המחלוקת נסבה על צדקתה של העתירה והשגת יעדיה. מעיון בעתירה נראה כי הועל בה טענות ממשיות שהיו ראויות להתברר. רושם זה מתחזק נוכח הצעת המדינה להאריך את תקופת הפיילוט על מנת לבחון את סוגיית יבוא חלקי המרכב החליפיים והסכמתה שלא לפעול בהתאם להוראת הנוהל עד לקיום דיון בעתירה. על רקע זה אין בידי לשלול – לעניין פסיקת הוצאות – את הצידוק שבהגשת העתירה.

10.

אשר לשאלה האם הגשימה העתירה את מטרתה, אין ספק כי בסופו של יום היא לא הביאה לביטולה של הוראת הנוהל. עם זאת, היא הביאה לגיבוש הסכמות בין העותרות למדינה ביחס לשיטת העבודה בין הצדדים וביחס לבחינת הוראת הנוהל. לדברי העותרות הסכמות אלה מאפשרות להן להמשיך ולקיים את עסקן. נראה איפוא כי בכך השיגה העתירה את יעדה, ולו באופן חלקי. לעניין פסיקת הוצאות יש להביא בחשבון גם את העובדה שהעותרות לא ויתרו על עמדותיהן לגבי הוראת הנוהל וכי הנושא ילובן בהידברות ישירה עם המדינה. הדבר מספק הסבר, ולו חלקי, למשיכת העתירה. לעניין פסיקת הוצאות יש להביא בחשבון גם את העובדה שמחיקת העתירה ללא הוצאות מוסכמת על המדינה, שהיא בעלת הדין המרכזית בעתירה. למשיבים האחרים היה חלק קטן בלבד במסגרת העתירה. העתירה לא כוונה נגדם ולא התבקש מהם כל סעד. אכן, העתירה במקורה לא הוגשה כנגד אף אחד מהם. הם צורפו להליך לבקשתם שלהם. מכאן שגרירתם להוצאות אינה רובצת ישירות לפתחן של העותרות. מטעמים מצטברים אלה נדחית הבקשה לפסיקת הוצאות.