בג"ץ 24433-08-24 בג"ץ 24433-08-24

השופט עופר גרוסקופף:

העתירה שלפנינו מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט השלום ברחובות שניתן ביום 19.1.2009 (כב' השופטת ריקי שמולביץ) (להלן: פסק הדין), במסגרתו נקבע כי רוחב המעבר לו זכאים העותר ואשתו – המחבר בין דירתם לבין רחוב סמוך (להלן: המעבר) – בתוך חלקה השייכת לשכניהם (להלן: השכנים), הוא של 120 ס"מ. לטענת העותר, פסק הדין סותר את הוראות החוק, מהווה חריגה מסמכות בית המשפט ו"פוגע בזכויותיהם הקנייניות והחוקיות" שלו ושל אשתו. לפיכך, העותר מבקש סעדים שונים שעיקרם הרחבת המעבר וחיוב השכנים בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בקשר למעבר, לטענתו.

דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה הבהיר פעמים רבות כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של הערכאות הדיוניות המוסמכות (ראו, מני רבים: בג"ץ 7189/22 עלי נ' עו"ד דורון זר, כונס הנכסים, פסקה 6 (20.12.2022); בג"ץ 6175/23 חייאיב נ' משטרת ישראל (21.8.2023)). ממילא, את טענותיו של העותר ביחס לפסק הדין שניתן בעניינו היה עליו לשטוח במסגרת ערעור לבית המשפט המחוזי, ולא במסגרת עתירה לבית משפט זה. אלא שערעור כאמור לא הוגש, ואף לא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, או נקיטה בהליך אזרחי חדש מתאים על פי הוראות הדין (מבלי לקבוע כל עמדה ביחס לסיכויי הצלחתן של אפשרויות דיוניות אלו). בנסיבות אלה, דינה של העתירה לדחייה (ראו, למשל: בג"ץ 6755/14 אבן אור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (11.11.2014); בג"ץ 8005/19 נירן נ' בית המשפט השלום בתל-אביב, פסקה 3 (10.12.2019)). כך, אף אם נתעלם מהשיהוי הכבד בו הוגשה העתירה, אשר לו לא ניתן הסבר מספק במסגרתה (עניין העשוי להוות כשלעצמו עילה לדחיית העתירה. ראו: בג"ץ 4034/21 פלוני נ' שר הביטחון, פסקה 16 (14.9.2021); בג"ץ 3490/22 נאסר נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח, פסקה 5 (28.2.2023)).

העתירה נדחית איפוא בזאת. העותר יישא בהוצאות למען אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.