בג"ץ 2447/02 זיו אלוש נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה מטעם המבקשים כי בית משפט זה יורה על ביטול מעצר הבית שהוטל עליהם במסגרת חלופת מעצר בעוד משפטם מתנהל בערכאה הדיונית, וזאת נוכח משך הזמן שעבר מאז הוגש כתב האישום ונוכח טענתם כי קצב התנהלות המשפט אינו משביע רצון.

2.הבקשה היא, על פי טיבה, בקשה לעיון חוזר המוגשת על-ידי נאשמים להקל בתנאי חלופת מעצרם לאור שינוי נסיבות שהתרחש מאז הוחלה עליהם חלופת המעצר. בקשה זו יש להגיש לערכאה הדיונית, ובמקרה זה לבית המשפט המחוזי במסגרת סעיף 52(א) לחוק המעצרים, גם מקום שההחלטה בדבר שחרור בחלופת מעצר ניתנה על-ידי בית המשפט העליון במסגרת סמכותו על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים. (ראו בענין זה בש"פ 47/01 עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4850/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 4191/93, 4121 מדינת ישראל נ' גולדין

(לא פורסם)). אותו דין חל גם מקום שהחלטת בית המשפט העליון ניתנה במסגרת ערר על החלטת הערכאה הדיונית. (השווה המ"ר 955/72 אלסעדי נ' מדינת ישראל , פד"י כז(1) 145, 147; ב"ש 186/80 כהן נ' מדינת ישראל , פד"י לד(4) 459, 462).

הובעה דעה כי דין אחר חל מקום שמוגשת בקשה מטעם המדינה לעצור נאשם ששוחרר בחלופת מעצר בעקבות הפרת תנאי החלופה, והוא - מקום שהיה עצור קודם לכן במשך תשעה חודשים ושוחרר על-ידי בית המשפט העליון במסגרת הליך על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים, שאז עשוי להיות כי על בקשת המדינה לעיון חוזר להשתלב עם בקשה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים במכלול אחד, ואפשר כי עליה להיות מוגשת ישירות לבית המשפט העליון. (השווה בש"פ 2611/99, 2646/99 אקעיק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אין צורך לנקוט עמדה סופית בהיבט זה של השאלה הדיונית, משאין הוא עולה בנסיבות מקרה זה.

3.על יסוד האמור, על המבקשים לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בו מתנהל המשפט.

בקשה זו נמחקת.