פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
2461/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
שוקי משעול
נ ג ד
המשיבים:
1. פרקליטות מחוז ת"א פלילי
2. בית משפט השלום בתל אביב
3. בית משפט מחוזי בירושלים
4. בית משפט העליון בירושלים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד מנחם רובינשטיין
פסק-דין
השופט י' עמית:
עתירה למתן צו על תנאי, בה מבקש העותר כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יבוטל עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, כאשר לא נתמלאה הוראת סעיף 15א(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), וכן בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע עבודות השירות שהוטלו על העותר עד להכרעה בעתירה זו.
1.
עניינה של העתירה שבפנינו בהליך פלילי שהתנהל כנגד העותר - עובד בכיר ברשות המיסים - בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 2928/06), ובגדרו הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות שלהלן (שלושה אישומים שונים): הפרת חובת סודיות, לפי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; ופגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(7) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981. ביום 2.7.2012, גזר בית משפט השלום את עונשו של העותר והטיל עליו, בין היתר, מאסר בפועל בן 5 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית
המשפט המחוזי דחה את ערעורו של העותר על הכרעת הדין ואת ערעור המדינה על קולת העונש ( עפ"ג 37896-07-12;עפ"ג 10895-10-12), וביום 24.3.2015, דחה בית משפט זה את בקשת רשות הערעור הפלילי שהגיש העותר (החלטת השופט א' שהם ברע"פ 1905/15 מיום 24.3.2015)).
2.
בעתירה דכאן טוען העותר כי החל מהגשת כתב האישום המקורי כנגדו ביום 29.3.2006 ולאורך משפטו, נמנעה המשיבה 1 מלציין כי קיימת אפשרות שתבקש להטיל על העותר עונש מאסר בפועל אם יורשע, ובכך לא מילאה את הוראת סעיף 15א(א)(1) לחסד"פ הקובע כלהלן:
"סבר תובע כי קיימת אפשרות שיבקש מבית המשפט להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל אם יורשע, יודיע על כך התובע לבית המשפט במועד הגשת כתב האישום או במועד אחר לפני תחילת המשפט"
3.
דין העתירה להידחות על הסף.
הטענה כי התביעה לא מלאה אחר הוראת סעיף 15א(א)(1) לחסד"פ הועלתה על ידי העותר גם במסגרת בקשת רשות הערעור בבית משפט זה, לצד טענות רבות נוספות. אכן, בהחלטתו הנ"ל של השופט שהם , אין התייחסות לטענה, אך בית המשפט לא נדרש להתייחס לכל טענה וטענה המועלית במסגרת ערעור או רשות ערעור, ומשנדחתה בקשת רשות הערעור שהגיש המערער, אין אחריה ולא כלום. למעשה, עתירה זו אינה אלא ערעור על פסקי הדין וההחלטות שניתנו בעניינו של העותר. ואולם, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיו שלו בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו, לדוגמה, בג"ץ 403/12 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים
(18.1.2012); בג"ץ 5121/13 פלוני נ' שרת המשפטים (11.8.2013); בג"ץ 8140/13 אורנן נ' מדינת ישראל (9.12.2013); בג"ץ 2398/02
רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים
(22.4.2002); בג"ץ 9442/12 פלוני נ' בית המשפט העליון (2.1.2013)).
למעלה מן הצורך, יש לדחות את טענתו של העותר אף לגופה. העותר מלין כי "בכתב האישום המקורי הנ"ל לא צוינה הוראת סעיף 15(א)(1) (הטעות במקור-י"ע) לחסד"פ (תיקון 49) על פיו קיימת אפשרות שמשיבה 1, תבקש מבית המשפט להטיל על העותר עונש מאסר בפועל אם יורשע". אולם, כתב האישום המקורי הוגש ביום 29.3.2006, בעוד שתיקון 49 עליו מבסס העותר את עתירתו נחקק לאחר הגשת כתב האישום המקורי, ותחילתו ביום 31.12.2006. עוד נקבע בתיקון 49 כי הוראותיו יחולו על הליך פלילי שכתב האישום בו הוגש לאחר יום התחילה (הדגשה הוספה-י"ע). על כן, אין בסיס לטענתו של העותר.
4.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, ומשכך הבקשה לצו ביניים מתייתרת.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה בניסן התשע"ה (14.4.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט