בג"ץ 2472/21 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

השופט י' אלרון :

1.

לפנינו עתירה המופנית כלפיי החלטת בית הדין הרבני האזורי נתניה (הדיינים ר' י' בן שמעון , ג' אמיתי ו מ' חביב ) בתיק 946364/31 מיום 15.3.2021, בגדרה נקבעו הסדרי שהות של המשיב 3 (להלן: המשיב ) עם ילדיו המשותפים של העותרת; וכן כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (הדיינים א' איגרא , ש' שפירא ו צ' בן יעקב ) בתיק 1236913/12 מיום 7.4.2021, במסגרתה נדחתה בקשת העותרת לעיכוב ביצוע החלטה זו עד להכרעה בערעור.

2.

בתמצית ייאמר כי העותרת מעלה בעתירתה טענות רבות כלפי החלטת בית הדין האזורי – הן במישור הדיוני, הן במישור המהותי. בכלל זה, טוענת העותרת כי קיים חשש לבריאות אחד מילדיה, הרגיש לכלבים, אם יתארח בבית המשיב אשר מחזיק בביתו כלב.

מנגד, המשיב מצידו טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה, וזאת בין היתר מאחר שהעתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, שכן לטענתו, העותרת אינה מקיימת את החלטת בית הדין הרבני האזורי.

3.

לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיב, ובנספחים להן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ובהיעדר עילה להתערבות.

כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ולא יתערב בהחלטותיהם אלא במקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או סטייה מהוראות החוק; וזאת בפרט כאשר מדובר בהחלטות ביניים בהליך אשר עודנו מתנהל בפניהם (בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 8 (18.11.2019)).

זאת ועוד, ככלל בית משפט זה לא יידרש לעתירה המופנית כלפי החלטות בתי הדין הרבניים האזוריים בטרם ימוצו הליכי הערעור בפני בית הדין הרבני הגדול, ולא יבוא בנעלי בית הדין הרבני הגדול אך מחמת הימשכות הליכי הערעור (ראו גם בג"ץ 7051/20 מוסא נ' בית הדין הכנסייתי היווני האורתודוקסי , פסקה 4 (15.10.2020)).

4.

במקרה דנן, עיקר טענות העותרת הן טענות "ערעוריות", המופנות כלפי החלטת בית הדין הרבני האזורי, אשר הערעור עליה תלוי ועומד – ועל כן טרם מוצו הליכים לגביה; וכן כלפי החלטת בית הדין הרבני הגדול הדוחה בקשה לסעד זמני – המהווה החלטת ביניים אשר אינה מגלה עילה להתערבות.

יוער, כי לפני עשרה ימים בלבד נמחקה עתירת המשיב אשר עסקה אף היא בהסדרי השהות שלו עם ילדיו, ובסופה הדגיש השופט נ' סולברג כי:

"תמונת המצב שהתייצבה לפנינו מלמדת, כי העותר מזה והמשיבה מזה – מתקוטטים ביניהם ללא עכבות, כשבתווך ילדיהם הקטינים. ההליכים בין הצדדים נפתחו בשנת 2019, ומאז מוגשות ללא הרף בקשות והודעות שונות, אשר בכללן בקשות לפסילת ההרכב הדן בהליכים, תלונות במשטרה, תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים, ועוד כהנה וכהנה. גם בית משפט זה, חווה מקצת מן האמור כשבפרק זמן קצר הגיש העותר מספר רב של בקשות והודעות (לכל הפחות 5 במספר), ללא צידוק של ממש. מוטב לעצור את השטף, לחתור לפתרון, לראות את טובת הילדים, ולנסות לחשוב על הבאות. המשך ההתכתשות לא ישיא למי מהצדדים כל תועלת, כשגם ילדיהם לא יצאו נשכרים" (בג"ץ 1487/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה , פסקה 9 (11.4.2021)).

אין לנו אלא לשוב על הדברים, ולדחוק בצדדים לפעול בשיתוף פעולה לטובת ילדיהם.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.