בג"ץ 2648/08 איתי פורמן נ. משה לדור,פרקליט המדינה

השופטת מ' נאור :

1.

עתירה למתן צו על תנאי המורה לפרקליט המדינה להחליט בעניין העמדה לדין של ראש הממשלה "בגין התערבותו בהליך הפרטת בנק לאומי". כמו כן נתבקש צו ביניים המורה לראש הממשלה להימנע מלעסוק במכרז להפרטת לאומי וכן דיון דחוף בעתירה.

2.

העותר, אנליסט בבנק לאומי לישראל וחבר מפלגת "שינוי", טוען כי היעדר החלטה של פרקליט המדינה בעניין נשוא העתירה הוא מחדל בלתי סביר. העותר פנה בעניין זה לפרקליט המדינה בשני מכתבים, ביום 3.2.2008 וביום 5.3.2008. במכתב הראשון ביקש העותר מפרקליט המדינה לקבל החלטה בפרשה עד ליום 3.3.2008. לטענת העותר "פרק זמן של כשלושה חודשים מהמועד בו הועבר החומר לעיון הפרקליטות [הוא] פרק זמן ארוך דיו בו ניתן לגבש עמדה". העותר הבהיר את לוח הזמנים ההולם לטענתו כך: "אבקש מאדוני כי ייתן את החלטתו בנוגע להעמדתו, או אי העמדתו, של ראש הממשלה לדין בתוך 30 יום ממועד קבלת מכתב זה, קרי עד לתאריך 03.03.08" וכי "מאחר [והעותר] רואה כל עיכוב בהחלטה האמורה כמה שאינו נמצא במתחם הסבירות, אבקש מאדוני, במידה ויסרב לבקשה זו, לראות בפניה זו כמיצוי הליכים טרום עתירה לבג"צ " (ההדגשה במקור).

משלא נענה המכתב הראשון במועד בו ציפה לו העותר, שלח כאמור את המכתב השני בו ביקש תשובה עד ליום 12.3.2008. העותר כתב כך: "המכתב הראשון... לא נענה וזאת בניגוד לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958. בכדי שלא להטריד ללא צורך את בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בנוגע לאי מתן התשובה למכתב הראשון, יבקש [העותר] תשובה, לשתי הבקשות לגופן , בתוך 7 ימים ממועד שליחת מכתב זה. במידה ולא תתקבל תשובה עניינית עד לתאריך 12.3.08 לא תיוותר בידי [העותר] ברירה מלבד לפנות לבג"ץ" (ההדגשות במקור).

ביום 4.3.2008 נשלחה לעותר מלשכת פרקליט המדינה תגובה למכתב הראשון ובה נכתב: "הרינו להבטיחך כי הפרקליטות עושה כל שביכולתה בכדי לגבש החלטותיה, בכלל זה בעניין המדובר, בלוח זמנים הולם וסטנדרטים מקצועיים". העותר לא ראה במכתב זה תגובה "עניינית" לטענותיו ולפיכך הגיש העותר ביום 23.3.2008 את עתירתו.

3.

לטענת העותר, נכון למועד הגשת העתירה טרם קיבל התייחסות נוספת מלשכת פרקליט המדינה. לטענתו הוא מיצה את ההליכים מול הרשות המוסמכת וכעת יש מקום להעמיד את עמדתו של פרקליט המדינה בפני ביקורת שיפוטית. לטענת העותר "קיים בסיס עובדתי מוצק ומספיק, כבר עתה... המצדיק את העמדתו לדין של ראש הממשלה בפרשה זו" ולכן כל עיכוב בקבלת ההחלטה בעניין פוגע באינטרס הציבורי ו"כל יום מעבר לנדרש הינו יום אחד יותר מידי". עוד טען העותר כי המכתב שנשלח אליו ביום 4.3.2008 מלשכת פרקליט המדינה אינו עומד בחובת ההנמקה המוטלת על רשות מינהלית.

4.

דין העתירה להידחות על הסף בלא לבקש את תגובת המשיבים בהיותה עתירה מוקדמת. ממכתב לשכת פרקליט המדינה לעותר מיום 4.3.2008 עולה כי הליכי הבדיקה בפרשה נשוא העתירה טרם הסתיימו וכי טרם נתקבלה החלטה על-ידי הגורמים המוסמכים. המכתב נשלח בתוך טווח הזמנים הקבוע למתן תשובה כאמור בסעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, בין אם ההוראה הנזכרת חלה במקרה הנוכחי ובין אם לאו. העותר לא המתין זמן ראוי טרם הגשת העתירה אלא הזדרז בהגשתה טרם ניתנה למשיב 1 שהות מספקת לענות לטענותיו בתשובה מפורטת. די בכך כדי לדחות את העתירה כעתירה מוקדמת (ראו בג"ץ 6565/95 לוי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין (לא פורסם, מיום 23.10.1995)).

5.

בנוסף לעניין מועד המענה לפניות העותר תקף העותר, כאמור, גם את "הימשכות" ההליכים בפרקליטות המדינה בטיפול בפרשה. יש לדחות טענתו זו של העותר כמו גם את הדרך של קביעת זמנים לפרקליט המדינה כמצוטט לעיל בשני המכתבים ששלח. יש ליתן לבעל הסמכות זמן סביר לשם מתן החלטה. התקופה הראויה תלוית הקשר ונסיבות. החלטה בעניין העמדה לדין של ראש הממשלה אינה עניין של מה בכך. היא מחייבת שקילה בכובד ראש של נתונים שונים, היא נושאת עמה אחריות רבה והיא בעלת השלכות רוחב ציבוריות. מטבע דברים שלא ניתן להחליט על כך כהרף עין כבקשתו, שמא נאמר דרישתו, של העותר (ראו בג"ץ 2805/07 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (לא פורסם, מיום 27.3.2007); בג"ץ 10665/05 שטנגר נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, מיום 16.7.2006)).

6.

העתירה נדחית על הסף.